יום שבת, 28 בנובמבר 2009

אישה עובדת ומאושרת מכל רגע




שלום לכולם.

אני כותבת היום עם מחשבות וזיכרונות אחורה בזמן.

נגה כבר בת 4 חודשים, וכן הזמן טס שזה לא יאמן. זה לא מרגיש ככה ביומיום, אבל פתאום כשאני נעצרת ומסתכלת על התאריך אני קולטת שהשינוי בחיים שלי בצורת הילדה המקסימה הזו נמשך כבר 4 חודשים. כמובן שגם מזג האוויר עוזר לי לעכל היכן אנחנו עומדות. כשאני נעצרת לחשוב על הדברים אני לא מאמינה לפעמים שהיא כאן איתנו והיא חלק אדיר בחיים שלי - אפשר לומר שהיא כרגע מרכז חיי וכנראה שכך זה גם ימשך.
אז חזרתי לעבוד לא מזמן, אחרי חופשת לידה שבה פצחתי בקריירה שניה והיא האמהות. להיות אמא של נגה זו חוויה וברכה כי כמעט כל רגע איתה הוא כיף. נגה התגלתה כתינוקת נוחה חייכנית וסקרנית שכיף לקחת אותה לכל מקום והיא מרכז תשומת הלב בין כל האנשים שסובבים אותה, בין אם זה בחוג המשפחתי כמובן, ובין אם זה בבריכה בקאנטרי, שם הנשים המבוגרות רבות אחת עם השנייה מי תשמור עליה בזמן שאני מתקלחת.

בכלל רציתי לשתף בחזרה שלי לעבודה: לשמחתי בחרתי בקריירה עצמאית, מה שמאפשר לי לווסת את חזרתי לעבודה לפי הקצב שלי. וממש כך היה: לפני חודש בערך קמתי ואני ממש זוכרת את זה - ישבתי לארוחת הבוקר עם דודו בן זוגי ואמרתי לו שאני מוכנה לחזור לצלם , שמתחיל לבעור לי באצבעות ובעיניים ושאני רוצה לחזור לאינטראקציה שלי עם אנשים.

מי שלקחה חופשת לידה כעצמאית ודאי יודעת שלחזור לעבוד יום בהיר אחד זה לא ממש קורה: צריך להחזיר את הלקוחות ואת קצב העבודה. זה היה מדהים - כנראה שההתכווננות שלי והרצון גם הביאו איתם את האנשים שרצו להצטלם אצלי וכך כבר כמעט חודש אני חוזרת לי לעניינים ומאושרת מכל רגע .

לא בטוחה שסיפרתי ושיתפתי אתכם, ממש בסמוך ללידה של נגה צילמתי סרט תדמית בנושא צילומי הריון ומשפחה בסטודיו! זהו סרט שחשבתי עליו תקופה מסויימת ולא ממש הייתי בטוחה איך אני רוצה לעשותו - האם לצלם קטעים קצרים את עצמי בסטודיו ואז להעלות אותם לבלוג או לחילופין לעשות משהו יותר יסודי ומקצועי .
בסוף החלטתי ללכת עד הסוף (האמת כמו כל דבר אחר בחיים שלי ...) והזמנתי את טלי צלמת הוידיאו של הסטודיו שלי לצלם לי את הסרט.
אז ישבנו וחשבנו ביחד: על מה אני רוצה לדבר? מה חשוב לי להעביר בסרט? האם לצלם רק את עצמי או גם לצלם עדויות של נשים שמצטלמות אצלי? ישבתי וחשבתי למה חשוב לי לצלם סרט על צילומי ההריון בסטודיו , והבנתי שאני רוצה להראות לפחות חלק מהתהליך ומהחוויה המדהימה שמתרחשת בסטודיו עם המצולמות - רציתי להראות את הדיאלוג האמיתי שקורה לי עם הנשים שמגיעות אלי: נשים שמחפשות סוג חוויה אחר - שלא מחפשות רק צילומים יפים של הבטן שלהן, אלא שמחפשות מקום יותר אינטימי ואמיתי שלהן עם עצמן - ומוכנות להכניס אותי לתוך הדיאלוג הפנימי הזה - בגובה העיניים.
וזה מה שכל כך מרתק אותי בתהליך הזה.
כי עם כל הכבוד לצילומי הריון שרצים בשוק, של אישה הרה עם ורד ומאוורר על השיער - זה ממש לא סגנון שלי - ולא מעניין אותי סוג צילום כזה. הוא לא חושף את האני האמיתי של כל מצולמת .
והכי חשוב אין כאן אמירה שונה ואחרת של הצלמת והמצולמת על התהליך האישי כ"כ שכל אחת עוברת עם עצמה.
ואני מחפשת תמיד את הדבר האחר והשונה הזה אצלי ואצל מי שמוכנה להחשף ולחפש אותו אצלה.
לשמחתי גילתי שסוג הנשים שמגיעות אלי מחפשות את הצילום האחר והשונה , ומחפשות לא רק את העמידה באור הזרקורים אלא מסוגלות ורוצות להגיע ולצלול למקומות עמוקים יותר עם עצמן. הרבה מזה קורה בשלב ההיכרות המוקדמת שלנו כדי שאחר כך בהגיענו לצילומים עצמם אנחנו כבר נמצאות ברמת פתיחות ואינטימיות שלא זקוקה לשבירת מחסומים .

לצילומי הסרט הזמנתי מצולמות שלי שצולמו בהריון והגיעו הפעם עם הילדים\תינוקות שלהן. צילמתי גם נשים שהגיעו לסאשן ההריון וגיליתי היענות מדהימה של הנשים האלו להפתח גם אל מול הוידיאו, לספר על התהליך שלהן ולתת עדות.
ראיתי זאת כמחמאה אדירה בכך שכל מי שפניתי אליה נענתה בשמחה לספר על החוויה ועל האינטראקציה איתי .

אז למה אני מציגה את הסרט רק עכשיו?

כמו שסיפרתי בהתחלה את הצילומים עשינו בחודש התשיעי שלי - באיזור שבוע 38 או משהו כזה ....
הבריף הראשון של הסרט היה מוכן ממש לפני הלידה (שאז עדיין לא ידעתי שהיא ממש מעבר לפינה ) ואני זוכרת איך ביום הלידה עצמו בבוקר עוד ישבתי על המחשב ועברתי על הסרט לערוך תיקונים ותוספות בחומר הגלם.
לא הספקתי לשלוח לטלי את רשימת התיקונים שרשמתי לי בבלוק שלי והתחילו לי הצירים הרציניים , ומאז עסקתי כפי שאתם בטח יודעים בעיקר בנגה.

כאמור לקראת סוף חופשת הלידה שלי משהו בי התפנה חזרה אל האומנות שלי ואל אהבת הצילום שלי ואל הרצון להמשיך ולהראות את הסרט הזה הלאה - לשלוח לחמי על פני המים כמו שאומרים ...
אז הנה הוא לפניכם - אתם יכולים לבקר בסט צילומים בסטודיו בלי לקום מהכסא!
אני אשמח להפגש על כוס קפה ולהמשיך להעמיק פנימה אל כל נושא אשר תרצו לדבר להעמיק ולצלם.
זו הזדמנות מצויינת להמשיך ולהעביר את הרשומה הזו לכל האנשים שאתם אוהבים כי הם בטוח יהנו לצפות בסרט וגם יפיקו ממנו משהו חדש.

אז עד הפעם הבאה שיהיה שבוע טוב,
וחורף גשום וחמים

עדי כהן - ציזנר
סטודיו בוטיק לצילום הריון
054-4458586
www.adigital.co.il

יום שישי, 25 בספטמבר 2009

רשמים של אמא טריה





מאיפה להתחיל ?

נגה כבר בת חודשיים, והיא גדלה ומשתנה מיום ליום והאמת היא שגם אני.

לא משנה כמה סיפרו לי שהחיים משתנים ברגע אחד והופכים למשהו אחר לחלוטין, לא היה לי מושג איך זה באמת מתרחש. אני מרגישה כאילו שטף אותי גל עצום ושטף את מי ומה שהייתי קודם ועכשיו אני במים חדשים לגמרי, מים מאוקיינוס אחר עם טמפרטורה ועומק אחר ואני כל רגע מחדש לומדת לשחות באוקיינוס הזה .מנסה לזכור לנשום מדי פעם וגם לנוח כדי לאגור כוחות .

זה לא קרה לי מהרגע הראשון, אבל אחרי 3 שבועות בערך הבנתי שאני חייבת לעצור לנשום ולנוח כי אי אפשר להיות מכוונת אליה 24 שעות ביממה כי אני פשוט מתפרקת .

אני חושבת שאחרי הלידה הייתי באופוריה, הרגשתי נהדר לא חשתי כאבים למיניהם, הרגשתי ממש במיטבי ולכן גם לקחתי על עצמי המון, לא שכבתי במיטה ונחתי, אלא הלכתי לי למקומות עם נגה והרגשתי שאני רוצה ומתכוונת לתת לה את כל מה שיש לי בכל רגע נתון . הייתי סבלנית להפליא וחייכנית וכל פעם שהרגשתי קושי פשוט נשמתי פנימה והמשכתי הלאה .

אחרי שבוע התחילו לי כאבי גב לא מוסברים שהתפתחו לגב תפוס לגמרי. אחרי 3 שבועות בקושי יכולתי להרים את נגה על הידיים, הבנתי שאת כל הסטרס שהתמודדתי איתו יומיום -בהנקה בגזים בשעות השינה המועטות בהורמונים שמשתוללים וחוסר הרצון שלי לחוות דיכאון או רגעים קשים .הכל התנקז אל הגב .

המעבר החד מחיים פעילים ועשירים בתוכן ועשייה לעצמי, לזוגיות, לקריירה אל חיים שסובבים באופן מוחלט סביב נגה היה בלתי מורגש בהתחלה, בכלל לא חשבתי על ההתכווננות הטוטאלית הזו, ושוב אחרי כמה שבועות פתאום קלטתי שיש עולם שלם בחוץ שמתרחש ומתקיים כרגיל בלעדי, ראיתי שהחיים שלי נעצרו בתחילת אוגוסט מרגע הלידה של נגה, הזמן אכן עובר וגם מזג האויר מאד עוזר לי לחוש זאת אבל מנטלית אצלי בראש אני עדיין בימים הראשונים של נגה בעולם ,

ואם באמת חושבים על זה אז נכון שעברו כבר חודשיים אבל אלו בהחלט עדיין הימים הראשונים שלה בעולם והימים הראשונים שלי כאמא . וזה לא הולך יותר להשתנות לעולם .

וגם את זה קשה לי לעקל ולהכיל .

יש עוד משהו שעד שלא הגעתי אליו לא הבנתי אותו, אני זוכרת את החברות שלי ונשים סביבי שילדו וחוו את שנת ההורות הראשונה - אני זוכרת אותן כולן שקועות בהורות וכמעט שאי אפשר לדבר איתן על שום דבר אחר מלבד הורות הנקה והאוצר הקטן - ולא הבנתי את הטוטאליות הזו והשינוי החד באורח החיים, לא הבנתי גם את כמות הוצאת הקיטור על הקושי בגידול והקושי באמהות, חוסר שעות השינה בלילה והתסכול על חוסר ההבנה בצרכי התינוק המדוייקים.

וכמה שאני מבינה הכל עכשיו מבפנים - היא רעבה, לא זה בעצם חיתול שצריך להחליף, אולי לא נוח לה או שכואב לה מגזים, ואולי היא סתם רוצה להיות קרובה אלי על הידיים...?

לאט לאט התחלתי לפענח את סוגי הבכי ובאיזה שעה ביום הם מגיעים, ונגה אכן רוב הזמן מאד רגועה ואני יכולה לומר שאני מזהה את הצרכים שלה רוב הזמן וזורמת איתה בהתאם.

מה שעוד ראיתי בברור הוא שכשאני לחוצה ולא בנוח או עצבנית היא מגיבה אלי בהתאם, לא רגועה מתקשה לינוק ולהרדם.

התחלתי את הבלוג הזה כבלוג ההריון שלנו ואני מרגישה צורך להמשיך ולתעד ולספר את החוויות שלנו,כמובן גם לאור התגובות המפתיעות והמשמחות שאני מקבלת מכם לאימייל - יש בי רצון להמשיך ולחלוק - כבר נאמר לי לא פעם (בעיקר ע"י הנשים שבחבורה שמלוות אותי כבר יותר מחצי שנה ) שהשיתוף והכתיבה בגובה העיניים מרגיש קרוב וקל להזדהות.

כמובן שקצב הכתיבה קשה לי - אני מרגישה שקורים כ"כ הרבה דברים גם לנגה וגם לי ושרוב הזמן אין לי אפילו את הפניות הנפשית לשבת ולכתוב את חיינו החוצה, שלא לדבר על זמן פיזי . ומשהו אחד שאני מפנימה היטב - הכל מתרחש בהמשכים - התחלתי לכתוב כבר לפני שבועיים ורק היום אני מסיימת , כמעט כל מה שאני עושה שלא קשור לנגה מתרחש בהפסקות - ארוחה,סרט, שיחת טלפון, אפילו מקלחת .

וכבר התחילה לה שנה עברית חדשה, דודו ואני חגגנו לפני שבועיים יום נישואין ראשון , ואלוהים איך שהזמן טס, ומי בכלל חשב שכ"כ מהר נכנס להריון ותהיה לנו ילדה ונהפוך להורים.

אז ברוח החגים שממש מסתיימים, אני מאחלת לנו שנה חדשה רגועה ומשפחתית ושנשכיל למצוא לעצמנו את הזמן ביחד ולחוד ופשוט להנות.


עדי

www.adigital.co.il

0544-458586

יום רביעי, 12 באוגוסט 2009

מסע הלידה של נגה


















שלום לכולם,
עברו בערך 10 ימים מהבלוג האחרון, ובטח ניחשתם למה אין לי זמן להשחיל כמה דקות על המקלדת - אז ממש צדקתם :-)
כן, אני כותבת הפעם כאמא של נגה הקטנה והמקסימה, שהיום היא כבר בת שבוע בדיוק.
אז אנסה להתחיל מההתחלה ולספר את קורותינו בשבוע האחרון.
שלישי שעבר בערב אני חשה בכאב עמום באיזור הבטן התחתונה ותוהה לעצמי המממ... האם אלו הצירים ?
אכן כן - כל הלילה עד הצהריים למחרת היו לי צירים סולידיים ביותר של אחת לשעה ציר של 20 שניות. ישנתי נהדר בלילה , ולמחרת עוד הספקתי לעבוד את הבוקר תו"כ ציר כל שעה. דודו נשאר איתי בבית. הייתי במצב רוח טוב ואמרתי לדודו שהיא תגיע בדיוק בזמן חג האהבה - כמו שרציתי.
אכלנו צהריים והחלטנו לא לענות לטלפונים מעכשיו ולא להודיע כלום לאף אחד -חוץ מקסם, הדולה המדהימה שלי שמלווה אותנו בחודש האחרון.
אחרי ארוחת צהריים התחממו העניינים והצירים התגברו.
יישמתי את כל תרגילי היוגה, הנשימות, הקולות והתנועה שלמדתי בהריון, והאמת היא שתו"כ עוד ראינו סרט ופשוט נשמתי את דרכי בצירים והייתי מאד רגועה.
לקראת ארבע אחה"צ התקרבנו לציר של דקה כל 5 דקות, מה שמעיד על אפשרות לפתיחה של 4. מאחר ולא רציתי לנסוע לבי"ח ולהתאכזב ולגלות שיש לי עוד זמן, החלטתי להמשיך ולהשאר בבית.
בחמש התקבלה החלטה דמוקרטית בבית והחלטנו לנסוע ללניאדו.
יידענו את קסם שאנחנו בדרכנו וקבענו איתה שם.
כביש החוף, שעה חמש אחה"צ ביום רביעי - לא צריך אירוע מיוחד בשביל להיתקע עליו כמה שעות טובות. אני במושב האחורי נחה ומסתכלת על הדרך שמתחלפת לאיטה, וכל כמה דקות כשמגיע ציר עוברת לעמידת שש ומתחילה עם הקולות העמוקים. דודו מקדימה מעודד ותומך ואנחנו שנינו רגועים כי איכשהו התנועה זורמת ומתקדמת, ובכלל אנחנו יודעים ומרגישים שהכל בסדר.
בשש הגענו ללניאדו. קסם חיכתה לי בחניה ומיד כשיצאתי מהאוטו התחיל לי ציר.
מיד קסם התמקמה מאחורי והתחילה להניע אותי בתנועות שמונה מהאגן ולהמהם איתי בקולות נמוכים. מהרגע שהגעתי הצירים התגברו. הגענו למיון שלושתינו וכל אחד ידע לאן הוא הולך - דודו הלך לרישומים ובירוקטיה וקסם ואני למיון למוניטור ובדיקה.
במצב כזה מטושטש של כאבים מצד אחד אבל גם הבנה של מה מתרחש החלטתי שכל מי שיבוא איתי במגע באותו היום ירתם ויושפע מהאנרגיות שלי שהרגשתי שמקיפות אותי מכל עבר . אנרגיות של סבלנות והכלה וטוב לקראת הפגישה המרגשת שלנו. שיתפתי את קסם בתחושות שלי והיא התגייסה והתכווננה אלי לחלוטין.
וממש כך היה . כעקרון הפרוטוקול אומר שלא עושים מוניטור בעמידה - הגיעה האחות ורצתה לחבר הסתכלתי עליה וביקשתי לעמוד היא כמובן סירבה. הסתכלתי לה לתוך העיניים, חייכתי וביקשתי ממנה לעמוד לפחות כל פעם שמגיע ציר ותוכ"ד לשבת על המיטה - היא הסתכלה עלי מופתעת משהו חייכה והסכימה .
הגיע הרופא לבדיקת פתיחת צוואר הרחם, והכריז על פתיחה של 4-5 אצבעות.
משם הדרך לחדר הלידה הטבעי היתה קצרה. הצטרפה אלינו מיילדת מופלאה בשם פנינה שהביאה איתה נחשולים של אהבה וחיוכים.

אני ממש לא זוכרת הרבה פרטים, רק שהייתי מוקפת באנשים שעזרו לי ותמכו בי בכל רגע. את שאר הצירים העברתי באמבטיה, קסם ופנינה מעסות לי את הגב ודודו ליד הראש שלי. שלושתם נוהמים איתי בזמן כל ציר, ובמנוחה דודו נותן לי מים וענבים להחזיר כוחות.
אחרי שעה יצאתי מהמים למיטה לבדוק פתיחה. הייתי כבר ב-7-8 ושמעתי מסביבי רק עידוד ותמיכה.
חזרתי לאמבטיה. גיליתי שהמקום היחיד בו אני רוצה להיות הוא בסביבת מים,
ואין ספק שהצירים עברו יחסית בקלות במים.
בתשע כבר הייתי בפתיחה של קרוב ל- 10 והתחילו גם צירי הלחץ.
עברנו למיטה וניסיתי עמידת 6. גיליתי מהר שכואבות לי הרגליים בטרוף ושאין לי את הכוח להחזיק עצמי בתנוחה הזו. עברנו לשכיבה על הצד. אגב האווירה בחדר היתה בדיוק מה שהייתי צריכה - אור קטן עמום ומוזיקת מדיטציות שקטה וכמובן 3 אנשים שסמכתי עליהם בעיניים עצומות .

הגעתי לשלב הקשה - צירי הלחץ. הרגשתי את הקושי הפיזי, הרגשתי גם בילבול - עד עכשיו לא דחפתי אלא רק נשמתי ונהמתי אל תוך הכאב, פתאום הלחץ מופיע ממקום אחר, בעוצמות ובמופע אחר לגמרי. פיסטוקית רוצה לצאת ואני צריכה לאפשר לה, וללחוץ ולדחוף אותה החוצה.
גיליתי שם קושי, פיזי אבל בעיקר מנטלי. אחרי זמן מה של לחיצות, כשכל פעם עטרת ראשה מופיעה עוד קצת ואני רק רוצה שהכאב יפסיק, הסתכלתי פנימה לתוכי לבדוק למה קשה לי כ"כ. ראיתי שם פחד שמפריע לי להמשיך - לא פחד מהכאב ומהלידה, אלא פחד מהמפגש וממה יהיה אח"כ. הבנתי שזהו - אין דרך חזרה מכאן והיא מצטרפת אלינו לחיים והם לא הולכים להיות אותו הדבר לעולם יותר. זה הציף אותי פחד. במנוחה הבאה אמרתי את זה בקול רם - אמרתי שאני לא מצליחה לדחוף כי אני מפחדת , אני מפחדת ממה שעתיד להיות, והתחלתי לבכות הן עודדו אותי לקבל אותה באהבה ולתת לה מקום ולעזור לה לצאת החוצה כי היא צריכה את העזרה שלי, והיא רוצה כבר לפגוש אותי.
לקח לי עוד כמה מנוחות להמשיך לדבר עם עצמי ולהזכיר לעצמי שהיא מחכה לי כבר כ"כ הרבה זמן ושגם אני מחכה לה וככל שאני משהה אותה בפנים אני מקשה על שתינו. בשלב מסויים פשוט החלטתי להביא אותה אלי. זה לקח ממש שתיים-שלוש לחיצות, כשבאחרונה יצא הראש ונשימה אח"כ גם כל הגוף החליק לו החוצה וחוויתי תחושת הקלה אדירה.
דודו יילד אותה הישר אל שתי ידיו ושמעתי את פנינה מכריזה בשימחה : "שעת לידה 22:10"
ומיד נגה שכבה על חזי והסתכלה עלי בעיניים פעורות לרווחה.
אני רק זוכרת שהייתי בשוק , שזה נגמר, ושהיא כאן איתי לעולמים.
אחרי יומיים כבר חזרנו הביתה. נגה נולדה במשקל 2950 - תינוקת בריאה ,עירנית, רגועה וחייכנית.
והיא גדלה לה מיום ליום, משתנה ומגלה את העולם החדש שלה. ואם הייתי יודעת שככה אתאהב בה קשות הייתי לוחצת מהרגע הראשון רק להביא כבר את הפלא הזה אלי.

תודה לכולכם על הברכות והאיחולים, אנחנו מרגישים ברי מזל.
אני מצרפת לינק לאלבום פיקאסה עם תמונות נבחרות מהשבוע הראשון של נגה ציזנר כהן
נשיקות ואהבה
אמא של נגה.

יום שני, 3 באוגוסט 2009

שבוע 40+5 מחכים לפיסטוקית







שלום שוב .
ועדיין בלי תינוקת קטנה ביד אחת ומצלמה ביד השניה
אני עדיין מתגלגלת לי ברחבי רעננה, מקסימום מגיחה מדי פעם לסטודיו בת"א , פיסטוקית בפנים והיא לא ממש עושה סימנים של מעוניינת לצאת...
סוף סוף אמא שלה הורידה הילוך והיא באמת באמת נחה בבית וישנה עד מתי שבא לה בבוקר ואפילו משלימה שעות מנוחה בצהריים - אז היא מנמנת לה גם כן בפנים.

לידה אחרי התאריך המשוער היא דבר שכיח בהריון ראשון, אז ילידת יולי היא כבר לא תהיה, בואו נקווה שהיא תסכים להיות ילידת אוגוסט לפחות... :-)
בשבוע שעבר אמרתי לדודו שאם היא תצא בט"ו באב - חג האהבה - היא תסגור מעגל מקסים איתנו - היא נוצרה בירח הדבש שלנו ותצא בקול חג ותרועה ..
יש לי תחושה שהיא ילדה שיודעת מה היא רוצה ...



יש משהו מדהים בלהיות אישה בהריון ובטח בשלב כ"כ מתקדם , לכל מקום ציבורי שאני מגיעה אליו אני זוכה לכל הפחות לשפע מבטים מתפעלים\סקרנים ולכל היותר להערות ולשיחות ועצות מכל הבא ליד .
שבוע שעבר הלכתי עם אמא שלי לסופר, בתור לבשרים היתה משפחה חמודה עם ילדה קטנה על המושב של העגלה של הסופר - גם אני אהבתי מאד לשבת על המושב הזה כשהייתי קטנה... בכל מקרה ההורים הסתודדו ביניהם והסתכלו עלי - הישרתי אליהם מבט וחייכתי ,
האבא " אם היית יודעת מה אומרים עלייך כאן"
אני :" מה אומרים?"
האבא: "הקטנה שלנו רוצה לגעת לך בבטן "
אני : " טוב ,אז היא יכולה לבוא "
האבא מרים את הילדה ומביא אותה לגובה הבטן שלי והיא בלי יותר מדי מחוות נימוס "מלטפת לי באגרסיביות" את הבטן ומתפוצצת מצחוק
הסברנו לה בעדינות שכדאי ללטף ביתר זהירות כי יש בפנים באמת ילדונת קטנה שאולי זה לא כ"כ נעים לה.
וכמובן ההערות על הא , יש לך בן נכון? זאת בטן של בן ,בטוח !

בשבוע שעבר היתה לאבא שלי יומולדת - אז בשישי בבוקר התקשרנו דודו ואני לאבי ודיברנו איתו מהספיקר - מיד כשענה דודו אמר " מזל טוב רפי !" ואבא שלי כ"כ התרגש והתחיל לצעוק - "נו , יש ילדה קטנה ? איך היא ? איך היתה הלידה? "
ואני ודודו צחקנו כ"כ - "לא רפי מזל טוב לך , יש לך יומולדת היום ! אנחנו עדיין מחכים."

היום הלכתי למעקב הריון במיון לוודא שהכל בסדר ואכן הכל בסדר, אם יהיה צורך ,בשאיפה שלא , נלך עוד יומיים שלושה שוב.

אז לכולכם ששואלים ושולחים אימיילים מתעניינים - קודם כל תודה על ההתענינות.
זה ממש מחמם את הלב בימי שרב אלה, ואני מבטיחה לעדכן על כל התפתחות מעניינת שתתרחש ,

ימים קרירים ורגועים

עדי
0544-458586
http://www.adigital.co.il/

יום שבת, 25 ביולי 2009

צילום מהבטן - הגרסה הרטובה















שבוע חדש בפתח ,

ואני עדיין מרוגשת מהשבת שהיתה לנו ,
בשביל הרקורד אני כבר בשבוע 39 וביום רביעי הקרוב פיסטוקית אמורה לחגוג את יומה הראשון בעולם ....אבל תוכניות לחוד ומעשים לחוד ונראה מתי זה באמת יקרה.

מה שכן רציתי לשתף אתכם בו הוא ההברקה האחרונה שלי בקשר לתיעוד ההריון שלנו , השבוע שכבתי לי במיטה בעוד אחד מלילותי נטולי השינה וחשבתי לי מחשבות כשלפתע זה הכה בי !

איך, איך, איך לא צילמתי את עצמי עדיין במים????

אני, שאוהבת מים בכל הצורות ממקלחת ועד אוקיינוסים , לשחות לטבול רגליים או סתם להקשיב לגלים , איך עדיין לא נתתי לעצמי את החופש להצטלם בסביבה נטולת משקל אבל באמת, ושגם מרגישה לי ככה כ"כ טבעית.
אז הרעיון הכה שורשיו, עכשיו רק צריך להפיק את העיניין,
איפה מצטלמים? צריך את הציוד המתאים, וכמובן גם מי שירצה להתגייס לצלם את ההרפתקאה.
אז התחלתי במסע בירורים באימייל ובטלפון אצל אנשים טובים בסביבתי וחקרתי לגבי בריכה פרטית שאוכל להשתמש בה לכמה שעות במהלך השבת,
וכמובן המצלמה !
אוי המצלמה, שיגעתי הרבה אנשים בעיניין, למי יש ציוד לצילום מתחת למים?

בסוף אחרי הרבה תשאולים הגעתי למועדון צלילה בת"א - האוקטופוס - וסיכמתי שאשכור מהם מצלמה פשוטה (זאת הכי מתקדמת שהיתה להם) עם כיסוי פלסטיק עמיד למים למשך השבת.
לבריכה הגעתי גם בסופו של דבר במקרה, או שאולי אין זו מקריות בכלל, מחברה של חברה של חברה שלי סיגל .
שולה המקסימה מהרצליה שבעצמה אומנית מוכשרת שמציירת ומפסלת הכניסה אותנו אליה הביתה בזרועות פתוחות ובחיוך אמיתי .
ומי אם לא בן זוגי המדהים דודו שהתלהב להצטרף למשימת הצילום מתחת למים .
כמה ששמחתי ששעות השחיה המשותפות שלנו בבריכה כספורט משפחתי מועדף מצדיקות עצמן :-)
כמה התכוננתי, חשבתי על פריימים,עשיתי תחקיר, אקססוריז, האם לצלם בערום או דווקא לתת לבדים את הכוח שלהם שיקבלו שינוי צורה מעניין מתחת למים?
החלטתי על סטים שלמים של בגדים להתלבש בהם ולהכנס למים - לעשות את זה אחרת ולא שיגרתי וצפוי .
מאחר ואף אחד מאיתנו לא צילם מעולם במים לא היה לנו מושג איך העינינים ילכו.

יום שישי אחה"צ אחרי שכבר מהבוקר אני מכינה ומתכוננת ומתרגשת וחושבת על כל מה שצריך לקחת איתנו גם רק למקרה שיהיה שלא אתחרט שלא הבאתי....
אנחנו נוסעים למרינה בת"א למועדון הצלילה להביא את המצלמה - כולם שם חבר'ה צעירים רטובים מגניבים ואני עם המימדים הענקיים שלי גורמת לכמה גבות להתרומם בפליאה, ראיתי את המצלמה המדוברת וההבנתי שאת איכויות האופטיקה, החדות ומשחקי עומק השדה שדמיינתי אצטרך להשאיר לפעם הבאה ...
אבל העיקר שיש משהו שיצלם מתחת למים.
אחד החבר'ה שם התעניין ושאל מה אני עומדת לצלם? אז עניתי שאת עצמי ...הבעת פניו אמרה הכל, הוא הרצין לחלוטין ושאל - את מצלמת את עצמך יולדת במים????
חייכתי ואמרתי שאת זה אני עדיין לא עושה אבל כן מצלמת את עצמי במים עם בטן.
הגענו להרצליה לבית מקסים עשוי עץ ובריכה נעימה גדולה ועמוקה והתחלנו פשוט לזרום עם הדברים , לבשתי שמלה שחורה ושרשרת פנינים ארוכה ,
ונכנסתי למים, דודו כבר עמד במים עם מסיכה ושנורקל וסימן לי שהוא מוכן לצילום.
לא תיארנו לעצמנו כמה קשה לצלם מתחת למים, ובטח קשה לדגמן זה בטוח, להשאר באותה הפוזה , לא לזוז, לפתוח את העינייים במים ולנסות להוציא כמה שפחות בועות , ולהבין איך הגוף מתנועע ויחד איתו הבדים שעלי.

אז היינו קרוב לשעתיים במים בנסיונות חוזרים ונשנים צוללים ועולים חזרה לעוד אוויר, ומסט לסט מבינים יותר מה נכון או לא נכון לעשות ואיך.
זה היה מעייף ואף מתסכל ,לא היינו בטוחים מה יצא טוב ,האור התחיל לברוח לנו. אחרי שעתיים החלטנו לשחרר , לנסוע הביתה ולחזור למחרת בבוקר שוב .

שולה כמובן שמחה לארח אותנו בשנית, הלכנו הביתה צפינו בתמונות והפקנו לקחים, מה נכון, כמה זמן אני צריכה לחכות בכל פוזיצה, לתכנן את הסטים מראש, ופשוט טכניקות שיקלו עלינו את העבודה למחרת.
ואכן כך היה הגענו בשבת בבוקר הרבה יותר יעילים ויודעים מה אנחנו רוצים ואיך.

והנה התמונות לפניכם
זו היתה חוויה מדהימה לשנינו ,

כמובן שהייתי רוצה לצלם לפני חודשיים לפחות גם כשהייתי פחות גדולה וכבדה ויכולה לנוע במים יותר בחופשיות , וגם כדי להספיק מקצה שיפורים ....


החלטתי שאני רוצה לתת לנשים נוספות לחוות את החוייה המדהימה והמיוחדת הזו - אני רוצה לצלם נשים בהריון מתחת למים , התנסות שבאמת אין הרבה דברים דומים לה בחיים,

ועם כל אהבתי גם למים וגם לצילום אני בטוחה שהתוצאות יהיו משהו מאד לא שיגרתי ושונה .


מקווה שאהבתם את התוצאות - אני אהבתי את התהליך החוויה והתוצאות .

והפעם זאת באמת הזדמנות פז לשלוח את הרשומה הזו להרבה אנשים מיוחדים שיתענינו ברעיון. אם לתת כמתנה לאשה אהובה וקרובה , או אם לתת ולפרגן לעצמך - כי מגיע לך !

אני מעלה תמונות נוספות לאתר שלי ברגעים אלו, ואתם מוזמנים להכנס ולהנות.


שיהיה לנו שבוע רטוב ויצירתי


עדי כהן - ציזנר

www.adigital.co.il


0544-458586














יום שבת, 18 ביולי 2009

כשלים קוגניטיביים אצל האישה ההרה או בקיצור - טפשת ההריון !


יום שבת בצהריים, אנחנו במיטה הבית מסודר וזאת הפעם הראשונה שאני מרגישה מוכנה באמת.
תיק הלידה מוכן ומחכה על שולחן האוכל בכניסה, שנינו מתואמים מה נמצא איפה ומה עוד צריך לקחת לאן ואני מתחילה להרגיש דיגדוגי התרגשות בבטן .
כבר מהבוקר יש לי מן תחושה מוזרה שכזו , מן התכנסות ושתיקה מיוחדת פנימה,, כמו מן סוד שאין לי מושג עדיין מהו אבל אני גם לא רוצה להפוך בו ולדבר עליו יותר מדי פשוט להיות .

להיות בבית שלנו ביחד רגועים, לנשום ולבלות זמן ביחד, דודו שוכב כאן לצידי קורא את הדה מרקר של שבת ,
אני שומעת AIR באייפוד כדי לא להעיר אותו יותר מאוחר ופיסטוקית זזה לה מדי פעם בתוך הבטן שלי , מחפשת תנוחה אולי יותר נוחה במעט המקום שעוד נשאר לה.
היינו בתחילת השבוע אצל הרופא שלנו בביקור אחרון סביר להניח לפחות עד אחרי הלידה וראיתי אותה מכונסת לה עם הראש מבוסס לו למטה לכיוון תעלת הלידה , הרגליים מקופלות להן פנימה,
והיא כולה נמצאת בפוזיציה מוכנה . רק תחליטי ילדונת מתי הספיק לך להיות בפנים.
אז אולי זה באמת יקרה היום או מחר , ואולי באמת היא תהיה מדוייקת כמו אבא שלה ותצא רק בזמן שהיא אמורה,
או לחילופין פתאום תחליט על פרץ ספונטניות ורצון לצאת החוצה כמו אמא שלה...
מי יודע ....


ובכלל רציתי לכתוב על תופעה נפוצה בהריון , כמעט כמו הבטן הגדלה עצמה - והרי היא טפשת\שכחת\טמטמת ההריון בכבודה ובעצמה!.
ולמה הכוונה ? כבר לפני חודשיים או משהו התחלתי לאבחן אצלי מן איטיות, איטיות בתגובות, בזמן המחשבה , ביכולת הריכוז שלי, הראיה לא משהו , השמיעה .... חוזרת על אותם הדברים שכבר אמרתי בדיוק לפני כמה דקות ,
ממשיכה לדבר ולדבר גם כשברור שהשומע שמולי רק מחכה להזדמנות הראשונה ללקיחת האויר שלי כדי בדיוק להזכר שהוא בכלל השאיר את הגז דולק בבית בבוקר יום שני עם בישולי החמין לשבת...
אני לא מתבלבלת ולא מתארת סימפטומים של אשה בת 70 פלוס...
אני מתארת את עצמי, אישה בת 30 פלוס בחודש התשיעי להריונה, שבחיים הרגילים שלה, לפחות כמו שהכרתי אותה עד היום הייתה בנאדם פעיל יותר משאר העולם, אקטיבי , חד , ספונטני , שיודעת מה היא רוצה ומתי, אישה שסדר היום שלה עמוס בצילומים, פגישות מעניינות, רעיונות ומעשים, ומגיעה אל השורה התחתונה בזמני שיא.
ואיפה היא היום? רגע תזכירו לי על מי או מה אנחנו מדברים? אה כן שכחתי גם לציין את הכשל החמור הזה... אהה, הזיכרון שלי , כזה חמקמק ...זה ממש לא משנה אפילו שדברים כתובים לי ביומן , זה לא משנה שכרגע אמרתי לבן זוגי משהו ואחרי עשר דקות חזרתי ואמרתי לו את אותו הדבר בדיוק, ואחרי עוד חצי שעה שוב , - והוא חמוד אחד מקסים מחייך אלי בהבנה כאילו כבר היה שם כ"כ הרבה פעמים,אין לי מושג מי תידרך אותו, או איפה הוא קרא או האם הוא עושה כל בוקר שעה מדיטציות לשמירת השפיות שלו , אבל הוא סבלני , אלוהים כמה שהוא תומך מקשיב וסבלני
אם הייתי במקומו סביר להניח שהלך הרוח היה קצת אחר.
אבל הי, הרי קורה כאן משהו ענק תרתי משמע, ויש כאן חלוקת תפקידים שאני עדיין מנסה לחשוב איך אנחנו משנים אותה בסיבוב הבא - כלומר - ההריון הבא הוא סוחב ואני בתמיכה..
יצא לי לדבר על זה עם חברות ונשים אחרות , הכשלים הקוגניטיביים האלה או בשמות נפוצים אחרים כמו טמטמת הריון, טפשת הריון. גם הן מספרות על מישהי אחרת שמופיעה במהלך ההריון , מישהי שהן לא ממש מכירות אבל שמשתלטת על מהלך העיניינים ובא לך כ"כ פשוט להזיז אותה הצידה ולהגיד לה " הי את , כנראה התבלבלת כי איילת\יעל\עדי אמורות להיות כאן ולא את , מי את בכלל? תחזירי לי אותי !"
זה נמצא בכל מקום, הייתי בפגישת עבודה עם לקוחות , בסיומה לחצנו ידיים והלכתי לי לרכב , רצוי גם מפתחות על מנת להגיע ליעד הבא ובעיקר כדי להכנס למזגן , קרוב לעשר דקות הפכתי את התיק שלי וחיפשתי אותם את המפתחות , אחרי עשר דקות חשבתי לי , המממ מעניין אולי השארתי אותם בפגישה עצמה על השולחן...?
תנחשו מה ...? הן אכן חיכו לי על השולחן בנאמנות אין קץ.
מה לגבי פגישת עבודה בה אני מתחילה לדבר על נושא מסויים ופתאום אין לי יותר חוט מחשבה, מה רציתי להגיד???
מאיפה שיהיה לי מושג?
מה לגבי קבלת החלטות - לא מסובכות מדי כמובן. כמו מה לאכול , איזה סרט לראות ,ללכת לארוחה אצל ההורים , חייבת לציין שלאחרונה בן זוגי זוכה בבמה כולה בכל מה שנוגע להחלטות בבית ואפילו במה שקשור להחלטות שקשורות אלי - פשוט לא מצליחה להחליט , ולא נלחמת בזה , תחליטו בשבילי - איזה כיף !
"בייב נשארו שני 2 קרטיבים בפריזר אננס ותות -איזה את רוצה ??? אוי ואבוי - אני צריכה להחליט ! שני הטעמים האהובים עלי בחירה קשה, תבחר אתה - אני אקח את השני . "
תגידו זה ימשך כך גם אח"כ?

אה, וגולת הכותרת - המפתחות בסוויצ' של האוטו , המנוע דומם , אוספת את התיק , משקפי השמש הטלפון ויוצאת !
לאן ? מה זה משנה לאן העיקר שהשארתי רכב במצב טוב, טנק דלק מלא עם תו חניה תל אביבי איזור 4 המבוקש - לכל מי שקצת קשה לו בימי מיתון אלו., ואני פשוט הולכת לי לדרכי....


יהיה טוב :-)
עדי
0544-458586
www.adigital.co.il

יום חמישי, 2 ביולי 2009

הקשר הטרום לידתי בין אם לעובר















שלום לכולם,

שבוע חדש בפתח ויש המון דברים לאחרונה שאני רוצה לשתף בהם... מרגישה שאוטוטו זה קורה ויש לי עוד המון מה לומר לפני שהחיים שלי משתנים לתמיד.

גם אני התייצבתי לסדרת הבדיקות הרלוונטיות במהלך ההריון , מיותר לציין שמאחר וזה ההריון הראשון שלי לא היה באמת מושג אמיתי לגבי הבדיקות , למה הן טובות לנו וכמה באמת יש להלחץ מהן או לא ...באתי לשתף בדברים מעניינים שמצאתי וגיליתי תו"כ.


אז אנחנו גרים בכלל ברעננה, אבל את הסקירות החלטנו לעשות בירושלים עיר הקודש אצל דר תדמור .
כמו הרבה דברים בהריון שלא ידעתי קודם התיעצתי בעיקר עם גיסתי איילת וחברות.אז ההמלצה הגורפת היתה לעלות ירושלימיה.
דר תדמור למי שעדיין לא התוודעה הוא אדם סופר מקצועי המסור לתפקידו ולוקח אותו בשיא הרצינות, לא משנה באיזה שעה הגענו אליו(והגענו בשעות משוגעות שכללו כמעט חצות בצאת חג....) הוא היה חד ומפוקס, יסודי ביותר ולא השאיר ולו קצה שאלה ללא מענה,או איזור בגוף של פיסטוקית שלא ציין את שמו, תפקידו והאם הכל תקין שם.
כל הבדיקה נעשית בקליניקה שנראית יותר כמו מעבדה טכנולוגית מתקדמת אלמלא היתה שם מיטת גניקולוג , ומולה מסך פלזמה גדול שעליו יכולנו לראות את כל מהלך הבדיקה כמו שרואה אותה דר תדמור.

בן זוגי ואני הגענו מלאי התרגשות לבדיקה הראשונה ואכן ראינו את פיסטוקית בפעם הראשונה ממש חיה ובועטת במלא הדרה, ההתרגשות אחזה בכל גם בדר' עצמו כשהתרשם מהשפה המושלמת שלה.

במהלך הבדיקה עצמה שמצולמת ומוקלטת ע"ג DVD הדר' גם מצלם את העובר, הצילום נעשה בטכניקת סריקה של האיזור המבוקש ,בה בעצם מתקבל ניתוח תלת מימדי של פני העובר - הטכנולוגיה הזו מדהימה בפני עצמה, אבל מה שמדהים יותר הוא ממש היכולת שלנו לראות את פיסטוקית אמיתית,

כל מי שצפה באולטראסאונד יודע כי ניתן לראות את השלד עצמו, עצמות ואיברים , אבל לא ניתן לראות ממש מבנה פנים עם הבעה עליהם, וכאן התאהבנו והרגשנו חיבור אדיר לילדה הקטנטונת שלנו .זו ממש היתה סיטואציה מיוחדת ומרגשת לראות ולהכיר סוף סוף את פרי אהבתנו.
פתאום היו לפיסטוקית שלנו פנים וידיים ורגליים קטנות. באותה הבדיקה גם גילינו שזו פיסטוקית ולא פיסטוק.


מהסקירה יצאנו עם דיסק עם תמונות הדמיית תלת מימד של פיסטוקית ועם DVD צרוב של כל סרט הבדיקה עצמה, מיותר לציין שכבר באותו הערב היתה ההקרנה החגיגית אצל ההורים שלי. וישבנו לצפות בהתרגשות מחדש במהלך הבדיקה ובעיקר בתמונות שדרכן ניסינו לנחש או לדמיין של מי המצח או לחילופין האף , היה משהו מאד מחבר ביני לבין זוגי שעד כה הסתמך על דיווחים ממני לגבי תחושות והרגשות והנה לפתע שנינו חווים ביחד את ההכירות עם פיסטוקית. ולא יכולתי שלא לחשוב על צילומי ההריון בסטודיו ועל החיבור שנוצר בין האם ההריונית והפיסטוק\ית שלה כשהכל מלווה בעדינות עם אווירה ומוזיקה והנחיות קלות ממני. המאפשרים לה להיות היא עצמה באמת בצילומים ולשמר את הזיכרון והחוויה המדהימה הזו נקראת תהליך הריון.

את הסקירה השניה עשינו לאחר חודשיים לערך, ממש ציפינו וחיכינו לפגישה המחודשת עם פיסטוקית, מה שכן פיסטוקית עצמה לא ממש שיתפה פעולה באותו היום והתמקמה הפוך ולא נתנה לצפות בה , כך שיצא לנו לשהות זמן רב בתחומי הקליניקה , יצאנו לטייל קצת , וגם לאכול ולשתות בשאיפה שהיא תזוז ותראה את פניה היפות .

בזמן הזה יצא לדר' ולי לדבר, ועל מה יכולים לדבר שני מסורים למקצוע? התחלנו ממערכת ההדמיה המשוכללת של דר תדמור, סיפרתי לו על עיסוקי המקצועי ועל צילומי ההריון שאני מצלמת, וגם סיפרתי לו על התחושות שיצאנו איתן מהפעם הקודמת של התרגשות והרגשת קירבה והיכרות עם פיסטוקית שלנו והמחשבות על הקשר שבין אקט הצילום והתיעוד לתהליך ההריון עצמו ולקשר שלי איתה. וגיליתי שדר תדמור עצמו מאד בעיניין ומאמין גדול בקשר הזה שנוצר בין אם לעובר, שאותו היא לא רק חווה ומרגישה אלא גם רואה, ואף פרסם מאמרים המראים קשר בין צפיה בעובר ע"י מערכות תלת מימד ואולטרסאונד לבין קרבת הקשר בין האם לעובר שלה.
כמו כן הוא גם חקר את הקשר שבין חרדות אצל אמהות לפני ואחרי הצפיה בעובר ע"י מערכות תלת מימד אלו ושאכן לאחר הצפיה בעובר רמות החרדה והחששות ירדו.
השיחה קלחה וזרמה ואני לא יכולתי להתעלם מצרוף המחשבות וכיווני המחקר שמעניינים את שנינו.
גם אני מאמינה ובעיקר לאור 9 החודשים האחרונים בקשר המיוחד הזה שקשה להסביר אותו במילים בין אם לעובר שלה,
וניתן לעשות זאת במגוון דרכים שונות, אחת הדרכים היא להשתמש באמצעים ויזואלים שהטכנולוגיה מעמידה לרשותינו, כפי שציינתי המפגש הראשון עם פיסטוקית בסקירה המוקדמת היה מרגש , האמצעים הטכנולוגיים שעמדו לרשותינו בהקשר הזה היו מדהימים - בעצם ניתן לנו ע"י אמצעי הדמיה תלת מימדיים לחוות את פיסטוקית בשלבים יחסית מאד מוקדמים.
כמובן שזה עם הצירוף של בדיקה מדוקדקת ע"י הדר' שנותן הסברים על כל שלב בבדיקה, היוו עבורינו נקודת ציון של ביטחון רגיעה ושמחה\התרגשות .


אם מעניין אתכם לקרא את המאמרים האלו ומאמרים נוספים שלו בנושאים שונים שקשורים להריון וסקירות עוברים ניתן לעשות זאת דרך האתר שלו .
http://www.usdoc.co.il/



למי שהתכנים בבלוג מעניינים אותו מוזמן להצטרף לרשימת התפוצה שלי ולהמשיך ולקבל ממני תכנים שונים בנושאי צילום , הריון, מאמרים מקצועיים ועוד.
ולכן אתם צריכים לנקוט פעולה ולהרשם כאן:

שיהיה לכולנו שבוע רגוע ונעים
עדי.
054-458586

יום שני, 29 ביוני 2009

לעלות במשקל,להיות בכושר,להרגיש טוב ולהיות בהריון??? ביוני???


יום שבת בבוקר, אנחנו בסלון הקריר והמוצל שלנו משפחתינו הקטנה - בן זוגי דודו, ושני החתולים שיימס ומיה וכמובן שגם פיסטוקית הקטנה בבטן הגדולה שלי שלא ניתן להתעלם מנוכחותה גם אם השקטה מאד, אך הפעילה.

השבוע התחלתי את החודש התשיעי , כמה מרגש!!!

וחם בחוץ, והקרסוליים שלי נפוחות משהו וכבד וכו' וכו' וכו' ויש ימים שאני רק רוצה לשכב בתוך בריכה קרירה ונעימה ושאף אחד לא ידבר איתי! אה, ושאם אפשר שגם מישהו ימשז' לי את כפות הרגליים , תודה . ואחרי שאני יורדת מעננת הפנטזיה האקזוטית שלי אני פשוט לוקחת את עצמנו לבריכה ונכנסת לשחות.

זה ידוע שפעילות ספורטיבית גורמת להפרשת אנדורפינים שמעלים את רמת האנרגטיות ,מסייעים בשיכוך כאב ובשיפור מצב הרוח.

אז מה זה בעצם אומר ולמה אני מציינת את זה ?

כי במהלך ההריון כולו לא משנה כמה שיחסית הרגשתי טוב והייתי עסוקה ופעילה מה שראיתי בברור הוא שכל פעם שהייתי בנפילת מתח או במצברוח רע , שעה של פעילות גופנית כלשהי כמו שחיה, הליכה או יוגה היו משנים את רמת העצבים הרופפים אצלי בראש , ואת רמת הרגישות בנשמה ובלב.

בכל מקרה בגלל שגם ככה עוד לפני ההריון הייתי בכושר על בסיס קבוע ונהניתי מזה מאד היה ברור לי שאני פשוט בודקת איך אני עושה את זה עם פיסטוקית קטנה בבטן ולא מעמיסה עליה או על שתינו.

ובאמת האימונים בבריכה הפכו להיות קצת יותר איטיים ועם יותר תשומת לב לנשימה והפסקות, שמתי לב שגם לי וגם לפיסטוקית השהיה במים עושה פלאים,מבחינתי כמובן ככל שהתקדמנו בחודשים השהיה במים גורמת להרגשה קלה יותר , והיא מבחינתה....קשה לי להסביר איך אני יודעת, אבל התחושה הכללית היא של רוגע ויכולת נשימה והכלה טובה יותר של כל מה שאנחנו באות איתו במגע באותו היום.

בהמשך לשחיה בבריכה גם התעניינתי ביוגה הריון, בעברי תרגלתי יוגה ואהבתי את זה, ושמעתי דברים טובים מחברות על תרגול של יוגה בזמן ההריון.

אז בררתי פה ושם איפה כדאי לתרגל והגעתי אל מורן מ" יוגה הום" שממוקם במושב בני ציון .

אני חושבת שהתחלתי בסביבות שבוע 15 עם בטן פיצפונת ומודעות לתנוחות הריון וצירים מאד נמוכה . מורן ממש חיה ונושמת יוגה, זה אצלה בנשמה וכך גם נראים ובעיקר מרגישים השיעורים. המקום הוא סטודיו גדול ומואר מאד שקיר שלם שלו דלתות זכוכית שפונות אל עצי פרי , ורק חסרה שם פרה שתעמוד ותלחכ עשב להשלמת התמונה הכי פסטורלית הזו.

ואני עם קצב החיים האינטנסיבי שלי יודעת שכל יום חמישי ב-11 בבוקר אני מגיעה לתת לעצמי. וגם לתת זמן איכות לפיסטוקית עם תרגילים ותנוחות שהיא לא הכירה קודם.

מאד התחברתי למורן ולתרגול היוגה, כי עד אז ההריון היה משהו שקורה בתוכי אבל לא ממש הרגשתי אותו, כי היינו בתחילת הדרך, כי הטרימסטר הראשון היה מלווה בתסמינים שלא מצאו חן בעיני כ"כ ... ולאט לאט עם התרגול המאד איטי מצד אחד אבל ששם לב לכל פרט ותנועה ונשימה ופשוט מסתכל פנימה על עצמו ועושה רק מה שטוב לו , אני לא מסוגלת לדמיין את ההריון שלי בלי זה.

כל שיעור מתחיל בשיתוף של הבנות אחת את השניה במה שעבר או עובר עליהן באותו השבוע\יום מבחינת תחושות פיזית או רגשיות , כל איבר בגוף מקבל תשומת לב והתייחסות, הנשימה מקבלת מקום וגם המחשבות שלא קשורות לכלום ....נותנת להן להיות שם ולהמשיך ולחלוף להן הלאה ... אחד היתרונות של היוגה הום הוא קבוצת נשים קטנה ואינטימית שמאפשרת לדברים מופלאים לקרות ...כמו שיעורים יוצאי דופן בהם אנחנו רוקדות,עושות קולות, מייללות כמו חתולות כדי להכין את עצמנו לתהליך הצירים והלידה, לומדות תנוחות טובות ומקלות , ובעיקר יוצאות מחוייכות ונעימות יותר כל אחת לעצמה ולפיסטוק\ית שלה.


אז מה בעצם אני באה לומר?


מאחר ואני פוגשת הרבה נשים בהריון בעקבות צילומי ההריון, ואנחנו מדברות ומחליפות רשמים וחוויות, אז אני רואה ויודעת שיש הרבה נשים שהפעילות הגופנית אצלן לא מוטמעת כחלק מסדר היום לא לפני ההריון ולא במהלכו.

אבל אני גם רואה את הנשים האחרות שכן בכושר ומתרגלות ומשקיעות בעצמן , ורואה קודם כל איך הן נראות.

ובואו נשים דברים על השולחן - בלי קשר להריון או לא, פעילות ספורטיבית עושה רק טוב לגוף - אז הן נראית טוב, הן לא מעלות כ"כ במשקל והגוף שומר מאד על הפרופורציות שלו, חוץ מזה ויכול להיות שכאן זה מוטיב הביצה והתרנגולת הן מרגישות יותר טוב, עם מצב רוח יותר טוב, ומקבלות את עצמן ואת גופן יותר בקלות.
אז אולי זה בגלל הספורט שהן נראות יותר טוב, או שבגלל שהן נראות יותר טוב כיף להן לצאת החוצה ולתרגל, אם זה יוגה ,שחיה, הליכה, התעמלות או מה שזה לא יהיה
אבל זה פשוט עובד!

מקווה שהכנסתי קצת רוח קלילה וספורטיבית בתחילת שבוע חמים שכזה.

להתראות בקרוב .

עדי 0544-458586



יוגה הום:

יום רביעי, 17 ביוני 2009

סדר פסח באמצע יוני או איך הבנתי שהתחלתי את שלב הקינון






שלום לכולכם,


מזמן לא השתמענו נכון...

נושא חשוב :
אני מזמינה אתכם להצטרף לרשימת התפוצה שלי באופן רשמי ולהמשיך לקבל ממני תכנים שונים בנושאי צילום , הריון, מאמרים מקצועיים ועוד...
ולכן אתם צריכים לנקוט פעולה ולהרשם בתחתית העמוד.


אז מה קורה בממלכת ההריון והבטן התפרצת בימים חמים אלו ...


קודם כל אני חייבת לשתף אתכם בקצת רקע משפחתי , אני אחות קטנה אחרי שני אחים בוגרים תרתי משמע, וככזאת נפלה בחלקי הזכות להיות דודה ל- 3 אחייניות ואחיין אחד שאני מאוהבת בהם קשות, ומכל סיפורי הלידה וההריון של אחיי וגיסותי דבקתי גם אני בגישה שאין מה להתכוננן יותר מדי , הדברים פשוט קורים, כל האביזרים,קניות,עצות והידע פשוט יגיעו עם הזמן, וכך גם הסתובבתי רוב משך ההריון.

עד לפני שבועיים בערך,

פתאום שמתי לב שאני מסתובבת בבית כמו עקרת בית לפני פסח - בודקת את העוזרת בקפידה , מקפידה על בית מסודר ונקי , החתולים עוברים סדרת חינוך חדשה והפעם - הקצאת איזורים מורשים, ויותר חשוב - איזה לא.
קורי עכביש בפינות של תיקרה פתאום נגלו אלי כאילו הרגע הופיעו,
ובעיקר פרץ התענינות בכל מה שקשור לתקופה הקרבה ובאה, אם זה ההכנות לצירים וללידה הפעילה, מה להכין לבית חולים, שידת החתלה שניצבת לה בגאון אצלנו בחדר שינה(שנקנתה באינסטינקט של 12 שעות..יד 2 ) וכל חומר שאפשר לקרוא, לצפות ביוטיוב ולהכין עצמי אליו.

אז מסתבר שכך נראית תקופת הקינון - מי מכם שהייתם שם ודאי יודעים על מה מדובר , מי שעדיין לא - זה עוד יגיע .

ומה שעדיין ממשיך להפתיע אותי כל הזמן שזה לא משנה מה חשבתי שיקרה או איך להתכונן - זה פשוט קורה מעצמו , לא אמרתי לעצמי , רגע, שבוע 32 צריך להתחיל להתארגן על דברים ,פשוט בוקר אחד לפני שבועיים קמתי והרגשתי שהדברים בוערים לי בפנים, שהמחשבות והרצון להיות בתוכן, ובתוך כל מה שקשור פשוט מציף אותי ונמצא אצלי .

השורה התחתונה והמשמחת היא שאני נותנת לזה לקרות וגם נהנת מזה.


אני מזמינה אתכם להצטרף לרשימת התפוצה שלי באופן רשמי ולהמשיך לקבל ממני תכנים שונים בנושאי צילום , הריון, מאמרים מקצועיים ועוד.
ולכן אתם צריכים לנקוט פעולה ולהרשם כאן:

שיהיה לכולנו סופ"ש נפלא.
עדי.
054-458586

יום ראשון, 10 במאי 2009

צילום ילדים ותינוקות - כמה טיפים שיעשו לכם את הצילום

כולנו חיים היום בעידן הצילום הדיגיטלי שנשלף מכל כיס, בכל ארוע שהוא, אם זה בטלפון,
או במצלמה הסטנדרטית הקטנה.
ומאחר וזה כ"כ זמין נגיש וכמובן זול עד מאד - כולם מתנסים ומצלמים בלי סוף.
אחת התלונות העיקריות שמגיעות לאוזני היא של הורים גאים ומאושרים, שמצלמים ומתעדים את הילדים בכל הזדמנות מתבקשת , ולא תמונה אחת או שתיים כמו פעם, אלה סדרות על גבי סדרות של תמונות – והם לא מקבלים את מה שהם רוצים , או את מה שבאמת קורה שם.
אז הכנתי בשבילכם כמה טיפים מאד פשוטים, קלים ליישום, שרק צריך לזכור ולתרגל פעם או פעמיים והם יכנסו אליכם לשיגרה.

זוית הצילום
זוית הצילום בכל תמונה מהווה משקל חשוב , אבל אצל ילדים עוד יותר ,
תחשבו רגע, ילד בגובה מטר שעומד מול הורה בגובה מטר שבעים בממוצע , איך הוא בכלל נראה מלמעלה? כמו גמד קטן .
ולכן בזמן התכווננות לצילום ילדים אנחנו פשוט נרד למטה , על הבירכיים, כסא, נשכב בסביבתם, אבל לעולם נקפיד להיות בגובה העיניים שלהם.

צילום מבויים או ספונטני?
אחרי שאנחנו כבר יודעים היכן להתמקם, מה הלאה? – סבלנות והמתנה לרגע הנכון ,
ילדים נראים ומצטלמים הכי טוב תו"כ הפעילות שהם כבר עוסקים בה ,
ולכן פשוט התמקמו במרחק מה מאיזור ההתרחשות וחכו בסבלנות, התמונה כבר תגיע אם תהיו מוכנים אליה.

שימוש בזום של המצלמה
כן,כן ועוד פעם כן, בצילום אנשים( וכאן אשבור מיתוס ששמעתי הרבה) הפעולה הנכונה היא להתרחק מן המצולם ולקרב אותו אלי עם הזום , מאשר להתקרב אליו ולהשתמש בעדשה רחבה, למה? בגלל עיוותי הפנים שעלולים להווצר בצילום מקרוב.
אגב כך גם תשארו רחוקים ולא תסיחו את דעתו של הילד.

חצי לחיצה
מי שמע על החצי לחיצה?
מסתבר שכולכם אבל לא ממש יודעים מה לעשות איתה ,
אז ככה, על מנת שהמצלמה תהיה מוכנה לצילום חד עם חשיפה נכונה אני צריכה להכין אותה לכך, מה שקורה לרבים שמצלמים בצילום אוטומטי הם פשוט מרימים את המצלמה ולוחצים.
האם נעשתה פעולת מיקוד? האם נעשתה פעולת מדידת אור של המצלמה?
כנראה שלא – ולכן שלב החצי לחיצה הוא שלב חשוב מאין כמוהו בכל סוג צילום שהוא.
בזמן לחיצה על כפתור הצילום חצי דרך , המצלמה ממקדת את התמונה ומודדת את האור – איך אתם יודעים שהיא עשתה את העבודה? או שהיא תציין זאת בביפ קטן שלה, או שנראה ריבוע קטן במרכז הפריים, או שפשוט פתאום התמונה תהיה חדה יותר.
אחרי שקיבלתם את התוצאה הרצויה – לא לשחרר את הלחיצה על הכפתור אלא לסיים את הלחיצה עד הסוף – הצילום הנכון התבצע.

פלאש מילוי
פלאש? למה פלאש אם אני מצלמת ביום שטוף שמש?
אז ככה במידה ואתם מצלמים את הילד על רקע שדה חיטה מרהיב כשהשמש מאחוריו, מה שעלול להתקבל בצילום הוא פריים עם שדה חיטה מקסים אבל ילד שחור ללא פרטים , ומדוע זה קורה ? כי בזמן חצי הלחיצה המצלמה כאמור מודדת את האור מהסביבה ומבחינתה יש המון אור , היא מייצרת ממוצע ולכן המלאך הקטן שלכם הוא רק חלק מהממוצע והמצלמה לא תזהה שהוא נמצא בקידמת הפריים עם הגב לשמש ודורש מקור אור משל עצמו.
ולכן זה הזמן להפעיל את הפלאש וכך לקבל תמונה מאוזנת מבחינת תאורה בה גם השדה וגם הילד מוארים ויפים.
לחילופין בצילום מול חלון גדול מואר מאחורי הילד – גם כאן הזמן להפעיל את הפלאש .

מריחה וטשטוש
בדיוק רציתם לצלם את הילד קופץ לבריכה ומה שקיבלתם זה את הילד מרוח ומטושטש במקום.
למה זה קורה? הצילום עצמו לא היה מספיק מהיר כמו תנועת הילד עצמו,
איך מתמודדים?
ישנו איקון פשוט במצלמות מהדגמים הישנים הוא נראה כמו איש שרץ.
במצלמות מהדגמים החדשים יותר זהו אייקון של ילד וכלב או חתול קטן לידו .
ומה הם מסמלים? בעצם שהמצלמה מוכנה עכשיו לצלם במהירויות צילום גבוהות יחסית ,תנועות שמתאימות לידים בתנועה , מכוניות, מים , וכו'.
בנוסף לכך אם עדיין התוצאה לא משביעת רצון , נסו להפעיל את הפלאש בנוסף לאייקון – פלאש מקפיא תנועה בגלל מהירות האור הגבוהה בה הוא מבזיק.

קומפוזיציה מעניינת
לפעמים כדאי לתת קצת אינפורמציה נוספת מהסביבה בה הצילום קורה, אם היא מעניינת ומוסיפה לצילום ולכן למרכז את הילד במרכז הפריים לא יהיה תמיד נכון, ניתן למקם אותו בכל אחד משלושת שלישי התמונה.

צילום תינוקות :
אור טבעי:
תינוקות קטנים רגישים לכל, וגם לאור, ובטח שלאור שהוא לא אור טבעי ,במילים פשוטות – צלמו ללא פלאש !
הקפידו על חדר שטוף אור טבעי ורקע נטול הסחות , כך שבאמת תוכלו לקבל את יורש העצר בתמונת פורטרט שמספרת רק עליו.
נסו להמנע מצילום ומקומות קונטרסטים , אלא תאורה רכה טבעית כמה שיותר ,
וכמובן חכו בסבלנות , חכו לחיוך קטן ולצחוק, למבט בינו לבינכם, לאינטראקציה המקסימה עם מי שאוחז אותו – כאן ממש אין מה למהר , להיפך תהנו מהזמן שלכם להתבוננן בו .

לסיכום: אחד הדברים החשובים בעידן הצילום הדיגיטלי – הוא לא לצלם כמה שיותר תמונות כי משהו בטוח יצא טוב , זה לא נכון ואתם כבר חוויתם את זה .
לכן תשקיעו עוד שתיים שלוש דקות בכל צילום , חפשו את הזוית הנכונה , האור המחמיא ביותר,
המרחק , וכמובן הרגע המכריע שיעשה את התמונה שלכם בלתי נשכחת.
והמון סבלנות ואהבה.

מוזמנים לפנות בכל שאלה או התלבטות פה בבלוג או אלי לאתר.

עדי ,














יום שני, 4 במאי 2009

המדריך השלם לבחירת צלמת הריון




את בהריון, והכי יפה בעולם כמו שלא היית אף פעם לפני....

את לגמרי בהריון היא או הוא כבר בועטים , את מתקשרת איתם , נראית נפלא וכולם מחמיאים לך על כמה שיפה לך הריון,
זה מן קטע כזה, אישה בהריון היא קונצנזוס , מחייכים אליך ,
כמובן שתיכנסי ראשונה למעלית , ויפתחו לך את הדלת , יתנו לך להיות ראשונה בסופר... איפה הייתם כל השנים האלה אנשים?
וכל יום הוא ממש עולם חדש בתהליך המופלא הזה , ביחסי האהבה העדינים והמיוחדים האלה שנרקמים להם יום אחרי יום.
ויכול להיות שזה ההריון הראשון שלך שבו השימחה כפולה ומכופלת וההתרגשות אוחזת בכל , כי הרי אף פעם לא היית שם , אף פעם לא היית בהריון, ועם כל מה שמתלווה לזה, החששות הפחדים ההתרגשות והפרפרים בבטן , ממש כמו תחילתה של התאהבות , ובעיקר את התקופה המופלאה הזו חשוב רצוי וכדאי לתעד.
אז לפעמים הבעל בפרץ ספונטניות מוציא את המצלמה ומצלם כמה תמונות בבית במטבח, בסלון בדיוק לפני יציאה מהבית, אבל זה לא בדיוק זה .
וראית כבר אלבומים וצילומים של כמה חברות של חברות שעשו את זה מסודר והחמיאו לעצמן והלכו עם זה .

אז החלטת שכן , שאת נותנת לעצמך את המתנה הבלתי נשכחת הזו , נהדר !
אבל איך תבחרי אל מי ללכת ? מי מספיק רגישה ותוציא אותך כמו שאת באמת מרגישה ונראית?
את יכולה לחלוטין להסתמך על המלצות, החברה הכי טובה שלך הלכה אליה , למה שגם את לא?

לא בטוח, יכול להיות שמה שמתאים לה לא מתאים לך.
אז הנה כמה טיפים:

מתי הזמן הטוב ביותר להצטלם?
כעקרון אין כלל אצבע קבוע וכמו בכל דבר זה משתנה בין אישה לאישה, אבל תקופת הצילומים הטובה ביותר היא בין תחילת החודש השביעי לסוף השמיני כלומר שבועות 28 - 36
ולמה ? מאחר ואז הבטן עדיין קטנה יחסית אבל גם מספיק עגולה והריונית, נשית וסקסית.
מאחר ואת עדיין מרגישה טוב , קלת תנועה ולא נפוחה .
בקיצור זוהי התקופה הפוטוגנית ביותר שלך.
צלם או צלמת?
זהו ארוע אינטימי שלך ,גם בעלך יכול לקחת בו חלק,
והכי חשוב בארוע הזה הוא שאת תהיי במיטבך, נינוחה , שתוכלי להתחבר לעצמך, ולמקומות שלא באים לידי ביטוי בכל יום וליד כל אחד שתוכלי להתחבר לצד הנשי שבך, העדין, האמהי, הסקסי
ולכל אלו הרבה יותר קל לצאת ליד אישה מפרגנת ומדריכה שאת מרגישה מספיק נינוחה ובטוחה לידה .
אז בדר'כ זו תהיה צלמת.
אז החלטנו על צלמת, נהדר !
במי לבחור?
שוב, את יכולה לנסות את ההמלצות שקיבלת כבר מחברות, כנסי לאתר של אותה צלמת תחושי את האוירה , אם היא כותבת כמה מילים על התהליך על עצמה וזה מעניין אותך ואת מתחברת תמשיכי הלאה לתמונות.
האם יש מגוון רחב ושונה של תמונות?
האם כולן נראות אותו הדבר? האם את מרגישה שכך היית רוצה להצטלם?
האם את מתחברת יותר לתמונות המבויימות עם רקעים קבועים? או לחילופין לצלמות שמצלמות ביד או בעין יותר חופשית , תאורה יותר טבעית , צילומים רכים ורומנטיים .
שוטטי לך ודמייני אותך על הסט , איך את היית רוצה להצטלם?
אחרי שמצאת לך כמה אתרים של צלמות פוטנציאליות שמדברות אלייך הגיע זמן הטלפונים.

מה את יכולה לגלות כבר בשלב הטלפון?
זמינות , סבלנות, יחס אישי, ואינטראקציה בסיסית. לפעמים על בסיס שתי דקות שיחה את יכולה להרגיש לגמרי אם יש לך אנרגיות טובות עם אותו הבנאדם או שזה פשוט לא ילך.
אחרי שאת מרגישה מספיק בנוח, מה עליך לשאול ולהתעניין לגביו.
  • נסיונה המקצועי של הצלמת בתחום , כמה נשים היא כבר צילמה בעבר ? ולא את החברה הכי טובה שלה או אחותה - האם היא באמת יודעת לזהות צדדים טובים יותר או פחות של מצולמת , או מהי הזוית הנכונה לך? הדבר האחרון שתרצי הוא להגיע לסט ולגלות בחורה בתחילת דרכה שעושה איתך את צעדיה הראשונים בתחום.
  • איפה הצילומים מתקיימים ?

יש צלמות ללא סטודיו (עדיין בתחילת דרכן) ולכן הן מצלמות בכל מיני מקומות אחרים לפעמים בטבע לפעמים בסלון של הבית שלהן,תבדקי האם לצלמת יש סטודיו משלה והיכן הוא ממוקם.

  • האם ישנם אביזרים שונים לצילום בסטודיו כגון בדים, ואביזרי לבוש שונים שיכולים לגוון את המלתחה ההתחלתית איתה את מגיעה .

  • האם הצלמת מקיימת פגישת היכרות איתך? כלומר הפעם הראשונה בה אתן נפגשות היא ביום הצילומים עצמם שאת פשוט מגיעה ושם ישבר הקרח או שלא . צלמת טובה תדע לשבור איתך את הקרח גם אם הפעם הראשונה שנפגשתן היא באמת על הסט בלבד, אך לא כולן כאלה ולא בטוח שלך זה מתאים. תבדקי אם ניתן להפגש איתה מראש לראות ולחוש את הסטודיו , להכיר ולדבר על מחסומים וחששות, וגם לחלוק ציפיות. האם היא קשובה לך או מתעניינת בתהליך עבודתה שלה. כך בפעם הבאה שתגיעי לסטודיו כבר תדעי היכן יש חניה וההתרגשות תהיה נקודתית בעבור הצילומים עצמם.

מה כוללת חבילת הצילומים?

האם היא כוללת אלבום עם הגדלות בתוכו בלבד או שאת מקבלת גם דיסק עם התמונות?

כמה תמונות יש בדיסק האם רק התמונות שמופיעות באלבום, או שאת מקבלת את כל התמונות שצולמו ?

האם הן ברזולוצית הדפסה?

האם המחיר כולל גם אלבום אנטרנטי עם התמונות הנבחרות שתוכלי לשלוח למשפחה וחברים?

יש צלמות שמיד בתום הצילומים מושיבות את המצולמת לידן לבחור את התמונות הסופיות לאלבום .לא לכולן זה מתאים, לוקח לכל אחת כמה סיבובי צפיה בתמונות כדי להתרגל לעצמה זוהרת ומדהימה.ואת חווית הצפיה בתמונות בפעם הראשונה הן רוצות לעשות באופן מיוחד ואינטימי.
במידה והצלמת מכינה לך אלבום אנטרנטי יש באפשרותך לשבת בזמנך הפנוי ולבחור את התמונות לטעמך.
האם הבעל והילדים יכולים להצטרף לצילומים?
האם את יכולה לבוא עם חברה טובה ?
ככל שתבדקי פרטים נוספים בשלב הראשוני יהיה לך קל יותר להחליט ולהרגיש עם מי ללכת .

לבסוף איך תביעי את עצמך בצילום?
בגדים מסוימים שאת אוהבת ומרגישה בהם טוב, חשוב שתביאי , בדר"כ נתחיל משם.
כדאי להביא כמה סטים של חולצה,חזיה,תחתון - לבן ושחור
אם את בקטע של אקססוריז למיניהם כובעים, חצאיות, בדים מעניינים - תביאי .
כמובן שלקראת הצילומים כדאי ורצוי להוריד שיער מיותר לסדר את כל מה שחשוב לך לסדר,
כי את לא יודעת אם בשלב מסויים תרגישי כ"כ חופשיה ונשית ותרצי לתעד את גופך בערום מוחלט .

לסיכום , את באה בשבילך ובשביל החיים הקטנים שנובטים להם מדי יום, תגיעי רגועה ולא בלחץ של משימות דקה לפני, ודד ליין על שעת הסיום.
תני לעצמך להנות מהמתנה הנפלאה הזו, שתלווה אותך עד סוף חייך.

אשמח לענות או לייעץ לך בכל שאלה נוספת שעולה על דעתך,
כמו כן את כמובן מוזמנת לפגישת היכרות בסטודיו .
תהני מכל שניה
עדי .
0544-458586








יום ראשון, 29 במרץ 2009

מה הקשר בין נטורופתיה וצילום?




שלום שוב ,


רציתי השבוע לספר על שיתוף פעולה מקסים שהתגבש לו במקרה (או שלא) עם איה.


איה הוד, נטורופתית מכפר סבא, כבר נושקת לשבוע 39 בימים אלו ממש, פגשתי אותה לפני שבועיים עם בטן וחיוך באותו הגודל בערך ומיד זרמנו בשיחת הריוניות נעימה.


ואיך לא ...הגענו לדבר על תיעוד ההריון, איה בהריון ראשון, עם כל הבדיקות, העבודה והסידורים לא מצאה לה את הצלמת וההזדמנות שתדבר אליה .
אני הלכתי הביתה עם המחשבה על איה והחלטתי שאני רוצה לתת לה מתנה ממני - סאשן צילומים בחינם. למה ? פשוט כי הרגשתי וראיתי שהיא כל כך רוצה ושהיא תפיק מכך המון לסיום תהליך היצירה שלה.
כתבתי לה אימייל ולשמחתי היא זרמה והגיבה בדיוק כמוני - שמחה לקבל אבל לא בלי לתת, והחלטנו על שיתוף פעולה בינינו.
בדיוק שבוע לאחר מכן איה כבר הגיעה לסטודיו, ישבנו על תה צמחים ועוגיות טחינה ודיברנו,

למדתי על יכולות ומעלות הנטורופתיה בהריון וגם לאחריו, על שימוש בצמחי מרפא ובתזונה טבעית ומדוייקת כמענה לבעיות שונות כמו בצקות,עצירות,עליה במשקל,בחילות,צרבות וכאבים כאלה ואחרים.

כפי שניתן לנחש צילומים בשבוע כל כך מתקדם די מעייפים,וגם בשלב הזה נוצרת נפיחות בפנים ובגוף, ואיה דיברה על חוסר הנוחות הזה והחשש שלה מכך.

התחלנו לצלם לאט וברוגע,לפי הקצב שלה, התחלנו מבגדים מקסימים שהיא הביאה ושילבנו עם בדים וחולצות מהסטודיו, כשרצינו הפסקנו,החלפנו מוזיקה, בינתיים הגשם שבחוץ התחלף בשמיי עננים עם גיחות קרני שמש.
היה בוקר מקסים ונעים .
איה ואני החלטנו לשמור על קשר וכמובן לבצע שיתופי פעולה פוריים בינינו.
ערכתי עם איה ראיון טלפוני כשבוע לאחר הצילומים והחלטתי לשתף אתכם בתוכן:
מי את איה?
אני נטורופטית ועוסקת בכל מה שקשור בתזונה פרחי מרפא וצמחים,באתר שלי אני חושפת המון ידע לטובת נשים בהריון אבל לא רק.
מאמינה שכל מה שאנחנו מכניסים לגוף בעצם קובע את המצב הגופני שלנו, וגם ברמה הנפשית.

אז שילבת את תחום העיסוק שלך עם תחום ההריון?
כן .

זה ההריון הראשון שלך?
כן והגעתי אליך ממש בדקה התשעים,כי בכלל לא חשבתי לצלם אותו באופן מקצועי בסטודיו.וזה מדהים בעיני ואני שמחה שנפלה בחלקי ההזדמנות להצטלם איתך.
האם הצטלמת באופן עיקבי לאורך ההריון?
בעלי ואני התחלנו לצלם בכל שבו או חודש, והיינו מאד עסוקים, התמונות לא היו מאד מוצלחות, ולאט זה הלך ודעך,

כלומר היה בך הצורך לתעד את התהליך אבל לא היו לך הכלים או הידע לעשות באופן עצמאי?
בהחלט, אני מרגישה שזה דבר מאד טבעי הצורך לתעד ,את יודעת כשאישה בהריון הולכת ברחוב היא מרגישה מאד מיוחדת :-) גם אם אף אחד לא מסתכל עליה היא מרגישה מאד מיוחדת , ולא תמיד זה מיד בא ומרגיש טבעי ואת הולכת ברחוב ליד חלון ראווה ולוקחת לך שניה להתרגל ולהכיל ולהבין מי זו האישה שנמצאת מולך. וברגע שאת לומדת לקבל ולהכיל את זה ונופל האסימון – רגע, אני בהריון , -מופיע הצורך לתעד את זה .

איך בדר"כ בלי קשר להריונות את מרגישה מול מצלמה?
האמת היא שמאד קשה לי כי אני לא חושבת שאני פוטוגנטית, וזו תחושה מאד אישית, אבל הדימוי הזה על עצמי השתנה במהלך ההריון , פתאום הרגשתי את הרצון להראות כי זו לא כבר רק אני אלא אני והבטן. ואני לא יודעת אם הייתי מגיעה לסטודיו לבוקר של צילומים אם לא הייתי בהריון.

כלומר ההריון הביא עימו צורך שלא היה קיים בך קודם לתעד את עצמך ואת התינוק ?
ממש ככה ,להראות ולהשאיר את המזכרת של ההריון, אני אפילו רוצה לתלות את התמונות האלה בבית ולהשוויץ באלבום לכל המשפחה.

איך היתה התחושה, השהיה בסטודיו עצמו?
קודם כל שמחתי לראות שהסטודיו ממוקם מטר מאיפה שגרתי עד לפני חודשיים ,וזה הפך את הכל למאד מוכר ונעים וקל, וכבר ברחוב הרגשתי בבית. זה באופן אישי .
לגבי הסטודיו עצמו היתה אוירה נעימה עם הנוף התל אביבי המוכר מהחלונות, המוזיקה הרגועה , שישבנו בנחת ושתינו תה ודיברנו. היתה אוירה נינוחה, אבל גם מקצועית .התפאורה היתה מהממת, , מזג האויר היה מוזר כזה.. פשוט חלום

האם העלת הרבה במשקל בזמן ההריון?
אני אענה לך כנטורופתית, הרבה נשים מתעסקות עם עיניין המשקל בהריון , ואני מאמינה שזה מאד אינדיבידואלי לכל אחת, עם ההרגלים שלה וקשור למבנה הגוף של כל אחת. יש תופעות של הרבה נוזלים ובצקות ולאו דווקא שומן. אני מרגישה שעליתי בדיוק כמה שהייתי צריכה לעלות.

אז בהתאם למשקל שהעלית איך זה גרם לך להרגיש מבחינה פיזית ,מנטלית,מצבי רוח והסביבה במהלך ההריון?
היו שלבים של סרטים ומחשבות רעות על הגוף הזה שגדל לו פתאום, אבל בשלב מסויים ברגע שהייתי כנה עם עצמי ובדקתי איך אני מרגישה והרגשתי שטוב לי עם איך שאני חווה את עצמי וההריון ,
ועכשיו אני מאד שלמה עם איך שהגוף שלי נראה.
ולא הייתי מצטלמת בשלב כ"כ מאוחר (שבוע 38) אם לא הייתי מרגישה כך, אני חייבת גם להוסיף שבעיקר מאחר וכבר ראיתי את התמונות אז אני עוד יותר שמחה שהצטלמתי ותיעדתי
ולא ויתרתי על החויה. ברגע שראיתי את התמונות הראשונות באימייל זה נתן לי פידבק אדיר גם מעצמי אבל גם מהתגובות של הסביבה.

אני חושבת שאשה בהריון זה דבר מאד יפה , יש משהו בהכלה ובקבלה של אשה בהריון את עצמה וכך היא גם תקרין את עצמה החוצה .

האם היית רוצה לתעד את כל שלבי ההריון, כמו פעם בחודש ?
הלוואי , יש בזה משהו כמו סיפור, וזה חשוב לביטחון העצמי, לקשר שלי עם עצמי ועם התינוק שלי , שממש אפשר לראות את תהליך הגדילה של שנינו ביחד .

האם את חושבת שגם נשים שלא אוהבות את ההריון שלהן היו יוצאות נשכרות המסאשן כזה?
בהחלט, וגם יופתעו לטובה. את לא יודעת איך המצלמה רואה אותך , והרבה פעמים תחושת הביטחון העצמי היא אצלך בראש , וגם אצלי זה קרה , לא ידעתי איך יצאו התמונות ואיך אני אראה , אבל בשביל זה באמת הלכתי למישהי מקצועית שיודעת להוציא את המיטב ממני ומהגוף הבשל.
אני באמת חושבת שהצורך הזה קיים בכל אחת , וצריך להשאר פתוחה אליו, ותת לו ביטוי.
אז בימים אלו ממש איה מחכה ללידה, ואני מאחלת לה לידה נעימה .
אלה הם פרטי האתר שלה : www.ayahod.com
אני ממליצה בחום להכנס לקרא מאמרים והמון אינפורמציה חינמית בכל מה שקשור לנטורופתיה בזמן ההריון ואחריו, וגם למי שלא בהריון :-)
להתראות.
עדי.