מה הקשר בין נטורופתיה וצילום?

שלום שוב ,

רציתי השבוע לספר על שיתוף פעולה מקסים שהתגבש לו במקרה (או שלא) עם איה.

איה הוד, נטורופתית מכפר סבא, כבר נושקת לשבוע 39 בימים אלו ממש, פגשתי אותה לפני שבועיים עם בטן וחיוך באותו הגודל בערך ומיד זרמנו בשיחת הריוניות נעימה.

ואיך לא ...הגענו לדבר על תיעוד ההריון, איה בהריון ראשון, עם כל הבדיקות, העבודה והסידורים לא מצאה לה את הצלמת וההזדמנות שתדבר אליה .

אני הלכתי הביתה עם המחשבה על איה והחלטתי שאני רוצה לתת לה מתנה ממני - סאשן צילומים בחינם. למה ? פשוט כי הרגשתי וראיתי שהיא כל כך רוצה ושהיא תפיק מכך המון לסיום תהליך היצירה שלה.

כתבתי לה אימייל ולשמחתי היא זרמה והגיבה בדיוק כמוני - שמחה לקבל אבל לא בלי לתת, והחלטנו על שיתוף פעולה בינינו.

בדיוק שבוע לאחר מכן איה כבר הגיעה לסטודיו, ישבנו על תה צמחים ועוגיות טחינה ודיברנו,

למדתי על יכולות ומעלות הנטורופתיה בהריון וגם לאחריו, על שימוש בצמחי מרפא ובתזונה טבעית ומדוייקת כמענה לבעיות שונות כמו בצקות,עצירות,עליה במשקל,בחילות,צרבות וכאבים כאלה ואחרים.

כפי שניתן לנחש צילומים בשבוע כל כך מתקדם די מעייפים,וגם בשלב הזה נוצרת נפיחות בפנים ובגוף, ואיה דיברה על חוסר הנוחות הזה והחשש שלה מכך.

התחלנו לצלם לאט וברוגע,לפי הקצב שלה, התחלנו מבגדים מקסימים שהיא הביאה ושילבנו עם בדים וחולצות מהסטודיו, כשרצינו הפסקנו,החלפנו מוזיקה, בינתיים הגשם שבחוץ התחלף בשמיי עננים עם גיחות קרני שמש.

היה בוקר מקסים ונעים .

איה ואני החלטנו לשמור על קשר וכמובן לבצע שיתופי פעולה פוריים בינינו.

ערכתי עם איה ראיון טלפוני כשבוע לאחר הצילומים והחלטתי לשתף אתכם בתוכן:

מי את איה?
אני נטורופטית ועוסקת בכל מה שקשור בתזונה פרחי מרפא וצמחים,באתר שלי אני חושפת המון ידע לטובת נשים בהריון אבל לא רק.
מאמינה שכל מה שאנחנו מכניסים לגוף בעצם קובע את המצב הגופני שלנו, וגם ברמה הנפשית.

אז שילבת את תחום העיסוק שלך עם תחום ההריון?
כן .

זה ההריון הראשון שלך?

כן והגעתי אליך ממש בדקה התשעים,כי בכלל לא חשבתי לצלם אותו באופן מקצועי בסטודיו.וזה מדהים בעיני ואני שמחה שנפלה בחלקי ההזדמנות להצטלם איתך.

האם הצטלמת באופן עיקבי לאורך ההריון?

בעלי ואני התחלנו לצלם בכל שבו או חודש, והיינו מאד עסוקים, התמונות לא היו מאד מוצלחות, ולאט זה הלך ודעך,

כלומר היה בך הצורך לתעד את התהליך אבל לא היו לך הכלים או הידע לעשות באופן עצמאי?
בהחלט, אני מרגישה שזה דבר מאד טבעי הצורך לתעד ,את יודעת כשאישה בהריון הולכת ברחוב היא מרגישה מאד מיוחדת :-) גם אם אף אחד לא מסתכל עליה היא מרגישה מאד מיוחדת , ולא תמיד זה מיד בא ומרגיש טבעי ואת הולכת ברחוב ליד חלון ראווה ולוקחת לך שניה להתרגל ולהכיל ולהבין מי זו האישה שנמצאת מולך. וברגע שאת לומדת לקבל ולהכיל את זה ונופל האסימון – רגע, אני בהריון , -מופיע הצורך לתעד את זה .

איך בדר"כ בלי קשר להריונות את מרגישה מול מצלמה?
האמת היא שמאד קשה לי כי אני לא חושבת שאני פוטוגנטית, וזו תחושה מאד אישית, אבל הדימוי הזה על עצמי השתנה במהלך ההריון , פתאום הרגשתי את הרצון להראות כי זו לא כבר רק אני אלא אני והבטן. ואני לא יודעת אם הייתי מגיעה לסטודיו לבוקר של צילומים אם לא הייתי בהריון.

כלומר ההריון הביא עימו צורך שלא היה קיים בך קודם לתעד את עצמך ואת התינוק ?
ממש ככה ,להראות ולהשאיר את המזכרת של ההריון, אני אפילו רוצה לתלות את התמונות האלה בבית ולהשוויץ באלבום לכל המשפחה.

איך היתה התחושה, השהיה בסטודיו עצמו?
קודם כל שמחתי לראות שהסטודיו ממוקם מטר מאיפה שגרתי עד לפני חודשיים ,וזה הפך את הכל למאד מוכר ונעים וקל, וכבר ברחוב הרגשתי בבית. זה באופן אישי .
לגבי הסטודיו עצמו היתה אוירה נעימה עם הנוף התל אביבי המוכר מהחלונות, המוזיקה הרגועה , שישבנו בנחת ושתינו תה ודיברנו. היתה אוירה נינוחה, אבל גם מקצועית .התפאורה היתה מהממת, , מזג האויר היה מוזר כזה.. פשוט חלום

האם העלת הרבה במשקל בזמן ההריון?

אני אענה לך כנטורופתית, הרבה נשים מתעסקות עם עיניין המשקל בהריון , ואני מאמינה שזה מאד אינדיבידואלי לכל אחת, עם ההרגלים שלה וקשור למבנה הגוף של כל אחת. יש תופעות של הרבה נוזלים ובצקות ולאו דווקא שומן. אני מרגישה שעליתי בדיוק כמה שהייתי צריכה לעלות.

אז בהתאם למשקל שהעלית איך זה גרם לך להרגיש מבחינה פיזית ,מנטלית,מצבי רוח והסביבה במהלך ההריון?
היו שלבים של סרטים ומחשבות רעות על הגוף הזה שגדל לו פתאום, אבל בשלב מסויים ברגע שהייתי כנה עם עצמי ובדקתי איך אני מרגישה והרגשתי שטוב לי עם איך שאני חווה את עצמי וההריון ,
ועכשיו אני מאד שלמה עם איך שהגוף שלי נראה.
ולא הייתי מצטלמת בשלב כ"כ מאוחר (שבוע 38) אם לא הייתי מרגישה כך, אני חייבת גם להוסיף שבעיקר מאחר וכבר ראיתי את התמונות אז אני עוד יותר שמחה שהצטלמתי ותיעדתי
ולא ויתרתי על החויה. ברגע שראיתי את התמונות הראשונות באימייל זה נתן לי פידבק אדיר גם מעצמי אבל גם מהתגובות של הסביבה.

אני חושבת שאשה בהריון זה דבר מאד יפה , יש משהו בהכלה ובקבלה של אשה בהריון את עצמה וכך היא גם תקרין את עצמה החוצה .

האם היית רוצה לתעד את כל שלבי ההריון, כמו פעם בחודש ?
הלוואי , יש בזה משהו כמו סיפור, וזה חשוב לביטחון העצמי, לקשר שלי עם עצמי ועם התינוק שלי , שממש אפשר לראות את תהליך הגדילה של שנינו ביחד .

האם את חושבת שגם נשים שלא אוהבות את ההריון שלהן היו יוצאות נשכרות המסאשן כזה?
בהחלט, וגם יופתעו לטובה. את לא יודעת איך המצלמה רואה אותך , והרבה פעמים תחושת הביטחון העצמי היא אצלך בראש , וגם אצלי זה קרה , לא ידעתי איך יצאו התמונות ואיך אני אראה , אבל בשביל זה באמת הלכתי למישהי מקצועית שיודעת להוציא את המיטב ממני ומהגוף הבשל.
אני באמת חושבת שהצורך הזה קיים בכל אחת , וצריך להשאר פתוחה אליו, ותת לו ביטוי.

אז בימים אלו ממש איה מחכה ללידה, ואני מאחלת לה לידה נעימה .

אלה הם פרטי האתר שלה : www.ayahod.com

אני ממליצה בחום להכנס לקרא מאמרים והמון אינפורמציה חינמית בכל מה שקשור לנטורופתיה בזמן ההריון ואחריו, וגם למי שלא בהריון :-)

להתראות.

עדי.

למה כדאי לצלם את תהליך ההריון?

כשגילתי שאני בהריון הייתי בטוחה שאצלי הכל יעבור בקלות, אני הרי בחורה חזקה ובריאה, וודאי אדלג לי בין חודשי ההריון בקלות ובכיף.

די מהר הופיעו כמעט כל תופעות הלוואי הכתובות בספר,מהבחילות ועד העייפות, חוש הריח הכ"כ מפותח שיכולתי לדעת מה השכנה בבנין שממול מבשלת היום,

ההרומונים, שיום אחד הרגשתי באמת מאושרת וזוהרת ויום למחרת הכל היה קשה ומרגיז בלי שום סיבה.

הג'ינס שלי שכבר לא נסגר עלי פתאום, ואין מנוס מללכת ולקנות מכנסי הריון ולתת לבטן השטוחה שהיתה לי פעם מקום של כבוד מקדימה .

כל מיני קטעים בדרך ששינו את ההסתכלות שלי על עצמי, ברמת ההתנהגות, מצבי הרוח, התגובות, התזונה , והמראה החיצוני, כל דבר כזה דרש הסתגלות והבנה שאני משתנה ,החיים שלי משתנים ואני נמצאת בתהליך שכולו מורכב משינויים חיצוניים ופנימיים כאחד.

אני עדיין עוברת ליד חלונות ראווה או מראות מסתכלת על עצמי ומופתעת לראות את הבטן הזו שצמחה לה מקדימה, לפעמים עובר שבריר של שניה שלוקח לי לשייך את האשה הזו מולי ולהכיל ולקבל אותה כאני החדשה .

אני שומעת את סוג הדיבורים והשיחות האלה לעיתים קרובות עם נשים שאני מצלמת,

ובעיקר בתקופה האחרונה מאז שאני בהריון ומבינה את כל התופעות והתהליכים האלה מבפנים ובאופן אישי לחלוטין, אני רואה מה עוזר לי להתמודד עם התהליך הלא תמיד מובן הזה -

אחד הדברים הם הצילומים. תמיד בן זוגי ואני הצטלמנו וצילמנו אחד את השניה לרוב ,ככה זה בבית עם מצלמות בכל מקום, ויש לנו באמת ספריות שלמות של תמונות זוגיות בעיקר,

מאז שהבטן התחילה לצוץ אנחנו מתעדים את הגדילה ומקדישים לכך תשומת לב ,

זה בדר"כ קורה בסופ"ש שם שנינו יותר רגועים ונינוחים, כשאנחנו עושים דברים כיפיים ואני מרגישה יפה ורגועה, ושמחה להתייחד עם שני האנשים האהובים עלי ביותר אחד שמצלם אותנו והשניה אצלי בתוך הבטן, אני סומכת עליו לגמרי ומרגישה נינוחה,

וכך אני יכולה לחזור ולהסתכל בתמונות שלי מהשבועות האחרונים,לראות את תהליך ההתפתחות הפיזי עצמו, את היציבה שלי, האינטימיות שלי עם פיסטוקית, האינטימיות שלי עם עצמי,

אנחנו מצלמים בניחותא, בשעות שהאור יפה בהן ונהנים מהתהליך של הצילום עצמו, אני מרגישה נשית ודודו מאד עוזר לי עם התחושה הזו, והצילומים אכן מקרבים בינינו וגורמים לי להנאה מעצם הפעילות וכמובן מעצמי .

אז זה פשוט מאד לעשות את זה ביניכם בבית או בחוץ, פעם בחודש לקחת מצלמה ולהתחיל להתנסות ,תגלו תוצאות מקסימות, ואינטימיות נהדרת ביניכם, ודרך נפלאה לתעד את התהליך.

הדבר הנוסף שאני מגלה שעושה עבודה נפלאה הם הצילומים המרוכזים לקראת סוף ההריון,

נשות ההריון שמגיעות אלי לא תמיד הספיקו לתעד עצמן במהלך ההריון, וגם אם יש כמה תמונות פה ושם הן מקריות ובטח שלא משמשות כמזכרת וכשלב חשוב בתהליך.

יש נשים שמתכננות את הצילומים האלה כבר מתחילת או אמצע ההריון,הן יודעות שהן רוצות מזכרת ,וזו גם הזדמנות לבטא עצמן ולעמוד בסטודיו אמיתי עם תאורות ולתת לעצמן כמה שעות של זוהר שמעולם לא היתה להן סיבה קודם לכן, וזה נפלא וזה גם מה שקורה , יש המון התרגשות, הן מתקשרות ואנחנו קובעות פגישה מקדימה בסטודיו.

ויש גם את אלו שמרגישות את הצורך להנציח את התקופה המופלאה הזו לפני שתיגמר, לעצמן ולתינוק החדש.

בכל מקרה את התהליך הזה אנחנו עוברות יחד, ואני בהחלט מרגישה שיש לי חלק בליווי האינטימי הזה שמתחיל מהפן המקצועי, אבל מהר גם גולש לדברים האמיתיים שנמצאים שם מתחת או מעל לפני השטח.

זה מתחיל מהפגישה הראשונה בסטודיו עם קפה\נטול\תה ועוגיות ואנחנו מכירות ומדברות על מה שמתחשק, בדר"כ לפגישה הזו אני מבקשת ממנה להביא לי צילומים שונים (לאו דווקא של הריון) שהיא ראתה ואוהבת, אני רוצה לדעת איזה סיגנון ויזואלי מדבר אליה, אם היא יותר נמשכת להעמדה תאורות ורקע, או יותר לכיוון של התאורה הטבעית והמראה הרך, שחור לבן או צבע, עירום, או תלבושות ואקססוריס, בדר"כ עולות גם חוויות ההריון, והשלבים השונים, התרגשויות וחששות,ואנחנו חולקות אותן.

בפעם הבאה שנפגש זה כבר יהיה למטרת הצילומים, היא יודעת לאן להגיע, איפה לחנות, ומגיעה לבדה או עם הבעל או עם חברה טובה, איך שמרגיש לה נוח, היא גם יכולה להתחיל לבד ולהתחמם עד שאחד מהם מגיע מאוחר יותר, השאיפה שלי בצילומים היא לתת לה להרגיש בבית, מוזיקה נעימה והמון אור, אני אייעץ להתחיל מבגדים שלה שהיא הביאה ומרגישה בהם יפה ונשית, ולאט לאט המחסומים והבושה יעלמו, אנחנו נהיה שקועות בעולמנו, וההנחיה והתמיכה שלי יביאו אותה להרגיש ולהראות הכי יפה ונשית,

אני מאמינה בתהליך הצילום הזה לא רק כמזכרת נפלאה של יצירת חיים, אני גם מאמינה שזהו צעד חשוב שלה ושל כל אחת בשלב המתקדם הזה להתחבר לעצמה ולבטא עצמה ,אם זה בחירת הבגדים, בחירת העמידה מול המצלמה, קצב הצילום, וההתיחדות שלה עם עצמה ,כשהיא מאפשרת לי להיות בסביבה ופשוט להנציח את הרגעים האלה, שהם נטו נשיות אינטימיות והכלה .

למה החלטתי לשתף אותך בהתהליך ההריון שלי.

שלום שוב,
זה כבר מתחיל להרגיש מוכר וביתי יותר.
אז למה בכלל החלטתי לכתוב בלוג הריון?
ואל מי הוא פונה ומדבר?
ולמה מה שעובר עלי יעניין אותך?
ובטח יש עוד המון שאלות שאשמח לענות עליהן,אם רק תשאלו.
אז אני בשבוע 20 כמעט , ובמהלך כל התקופה שעברה עלי עד עכשיו גיליתי שישנם המון מקומות של תהיות לבטים ושאלות שלי עם עצמי, שלא תמיד מוצאת אל מי לפנות איתן.
משיטוטים שלי ברשת בחיפוש אחר מידע על הריון, ראיתי שכל פעם שאני נוחתת על מאמר, רשימה ,שקשורים להריון ושנכתבו בצורה אותנטית - כלומר ע"י אישה בהריון שחווה\חוותה את מה שעובר עלי ,הרבה יותר קל לי להתחבר אליה ולתוכן,
חוץ מזה שכל עוד עיניין מסויים לא באמת קורה לך, אז אין לך באמת מושג על מה מדובר - ואני גם אסביר למה אני מתכוונת.
רוב החברות שלי כבר עם ילד אחד או שניים, מקסימום עם זעטוטית שזה הרגע הגיחה,
המפגש הראשון שלי עם ילדים קטנים שקרובים אלי היו האחיניות שלי, שעם הזמן התהוותה שם אהבת אמת ללא תנאים . וזה יחסית קל כי אנחנו נפגשות בממוצע פעם בשבועיים לשבת שלמה ,אז בסוף הן חוזרות להורים שלהן ואני חוזרת שמחה וטובת לב לביתי ולבן זוגי ושני החתולים שלנו.
מקום נוסף בו אני נפגשת על בסיס קבוע עם נשים בהריון שעוברות את התהליך המדהים הזה הוא בסטודיו שלי. חלק מהנשים אני מכירה כי הן חברות של חברות, את חלקן האחר אני לומדת להכיר בפגישות ובצילומים שלנו, וחלקן האחר מגיע ממש בדקה התשעים, כל אחת ומה שטוב לה, לרוב אלו שהצטלמו מגיעות לאחר כמה חודשים שוב עם האוצרות החדשים לצילומי משפחה ותינוקות עדכניים, (הפעם בלי הבטן :-)
ואני חשופה באופן מתמיד לסיפורים, חוויות, שיתופי סודות, מועקות והתרגשויות, כי נוצרת מן דינמיקה מדהימה כזאת במפגש הזה, ממש כפי שהן מגיעות ולאט לאט משילות את הבגדים ומרגישות עצמן בבית, גם כל המחסומים נופלים והכל נמצא שם בחוץ ונוצר חיבור מיוחד ומדהים שלהן עם עצמן ועם הגוף הנשי והאמהי גם יחד , ואני פשוט נמצאת שם לשתוק,או לפרגן כשצריך,אבל בעיקר לתעד את כל מה שקורה להן ופורץ מהן החוצה - כל אחת ומה שהיא אוהבת ומעדיפה .
ולהיות עדה לתהליכים האלה מבחוץ ולתעד אותם היה בעיני עבודת החלומות ממש, אבל אף פעם לא ממש הבנתי עד הסוף על מה מדובר ,שמעתי סיפורים על גוף שמשתנה ולך אין שליטה עליו,
מצבי רוח מתחלפים, חלומות, הכנה ללידה, פרצי דמעות והתרגשות באמצע סט צילומים,
ועוד כ"כ הרבה - את בטח יודעת.
ופתאום עכשיו בתקופה האחרונה לפגוש נשים חדשות שנמצאות בהריון ועוברות את מה שאני עוברת, פתאום אני מבינה לחלוטין מאיפה הן מגיעות , מה באמת עובר עליהן, ואיפה כואב ומציק , איפה מרגש ומפחיד .
פתאום הדיאלוג בסטודיו עדין ורגיש עוד יותר מתמיד, ומלא באפשרויות להיות מי ומה שאנחנו רוצות להיות.
אני יודעת שכל אחת בנויה ומגיבה אחרת, אני אוהבת לקרא עדויות של אנשים אחרים,או לחילופין לראות צילומים כמובן, ולא תמיד בא לי לדבר על הכל עם כולם, לפעמים בא לי לחוות את מה שעובר עלי דרך משהי אחרת- וכאן החלטתי לתת לך את האפשרות להכנס ולהשתתף בחיים שלי ,ובחיים החדשים שמתהווים בתוכי ובמה שעובר עלי, מתוך אמונה שלמה שתמיד נמצאות שם הנשים בחוץ שמחפשות את הפתיחות והחשיפה לקרא ולהזדהות עם מה שעובר עליהן.
את מוזמנת בכל עת.
אז בינתיים לילה טוב,
מפיסטוקית וממני

הצעדים הראשונים בדרך לאמהות

שלום לכולם,
אם את קוראת את השורות האלה אני מאמינה שגם את לא מזמן גילית את שני הפסים על המקלון.. או לחילופין התשובה של בדיקת הדם, מה שעבד בשבילך.
נזכרת איך בעבר, היו פעמים ספורות שהמקלון הזה היה מאיים ומפחיד,
יושבת לי בשירותים ומדברת אליו, אל הפס השני -בבקשה אל תופיע , בבקשה, בבקשה, אז באמת הוא לא הופיע, ובשמחה רבה המשכתי את חיי.

אחרי החתונה שלנו שנערכה בסוף ספטמבר, טסנו לטיול מהאגדות במזרח, 3 שבועות בנפאל -מטרקים לגבהים ומקומות שהזמן עומד בהם מלכת, נהנים מכל שניה של צעידה במעלה ההרים והשבילים, אח"כ קינחנו בשבוע פינוק בפוקט שבתאילנד. היה חלומי !
כבר בירח הדבש בן זוגי ואני (דודו) החלטנו להפסיק להשתמש באמצעי מניעה ולהתחיל לעשות חיים עם כוונות :-)
חודש אחרי שחזרנו לארץ ולשיגרה המשוגעת,הופיע האיחור במחזור וזה קורה לי לפעמים,
אבל מכאן ועד להסיק על הריון בפתח עבר כמעט שבוע...
שמעתי בראשי את כל השיחות שלי עם חברותי האמהות והנשים ההריוניות שאני מצלמת על בסיס קבוע, בנוגע לגיל מאוחר, אמצעי מניעה, ועל זה שתמיד כדאי לנסות כי את לא יודעת מתי כן תיכנסי להריון,
לא דמיינתי שזה יקרה לנו כ"כ מהר...

מוצ"ש - זוגי ואני יוצאים לאכול בחוץ מקשקשים לנו על דה ועל הא עד שמגיעים לאיחור במחזור,
הוחלט לשים להשערות ולהמתנה סוף, וברוב טקס הלכנו לקנות את הערכה
הפעם בגאווה הגשתי אותה לרוקח - יודעת כי הפעם הכוונות היו שם כל הזמן.
המקלון ,הפסים, ההמתנה, זכרתי את כל זה כמורט עצבים, לשמחתי תוך 3 שניות בדיוק הופיע הפס השני!!
איזה שוק - זה אמיתי , יש שני פסים- כלומר יש לנו ילד או ילדה קטנה אצלי בתוך הבטן.
היינו הלומי שימחה ,לא מעכלים בכלל מה זה באמת אומר ומה עומד לפנינו, אבל מתרגשים,המומים ושמחים כמו שני ילדים.
כל זה קרה לפני בערך 4 חודשים, כלומר היום אני כבר בסוף שבוע 19 אם נהיה מדויקים.

איך כל זה קשור לצילום מהבטן ? אמשיך לספר ולשתף בהמשך.