יום שישי, 11 במרץ 2011

טום בוי שהפכה לברבור






את קארין שמעתי בפעם הראשנה בטלפון בערך 3 ימים לפני שפגשתי אותה בסטודיו.
לא כולן כאלה. יש את הנשים שקובעות 3 חודשים מראש הן יודעות שהן רוצות להצטלם אצלי ודואגות לקבוע.
יש את מי שקובעות שבועיים שלושה מראש - אלה הן הרוב.
ויש את אלה שנכנס להן הג'וק ביום אחד,והן ממש צריכות להצטלם אוטוטו כי הן כבר בשבוע מתקדם.
כזו היא קארין מסתבר.
התקשרה אלי בתחילת השבוע , אמרה לי בצורה כי ישירה , "שוטטתי באנטרנט ראיתי את האתר שלך ואני חייבת להצטלם אצלך ."
" אוקי, נפלא" השבתי אני , "באיזה שבוע את ? "
"אז, זהו, שאני כבר בשבוע 32 , ואמרו לי שאני כבר צריכה להצטלם .."
צחקתי, המשכנו לשוחח, וקבענו לכמה ימים אח"כ, הסטודיו היה פנוי במקרה (או שכנראה שלא במקרה )
קארין הגיעה, אישה מקסימה עם אטיטיוד ואופי מאד מיוחדים, ויותר מזה, אני יכולה להגיד שהיא הזכירה לי אותי לפני כמה שנים,
מן טום בוי מקסימה שכזאת שההריון יפה לה, אבל הנשיות עדיין לא פרצה ממנה החוצה (מה שלי קרה ממש במהלך ההריון עצמו וכמובן עם הלידה ) וכזו היא קארין.
קלטתי אותה בשניה, המגפיים הגבוהות, המעיל עור, השיער האסוף , חשבתי לי ביני לבין עצמי איך אני משלבת את האלמנטים האלה בפנים ועדיין מוציאה ממנה את היופי והנשיות האלו שהיא לא מפגינה אותם החוצה.
וכך התחלנו, עם מגפיים ,תחתונים ומעיל עור - היא היתה בשוק.
לאט לאט קילפתי ממנה את השכבות הנוקשות, ריככנו את הכתפיים, הארכנו את הצוואר והדרכתי אותה פשוט לנשום פנימה ולהנות .
זה היה מהמם לראות את הטום בוי הזו הופכת לברבור, לנשיות מתפרצת לנגד עיני.
זה היה סשן אינטנסיבי, הרגשתי איך הפליאה שלה מעצמה נמהלת בשמחה וברגשות נשיים והכל מתערבב לו שם ויוצא במן ריגוש מודע ומיוחד על הסט , היא היתה כ"כ נוכחת , ונהנתה מכל שניה .
וגם אני !
זהו, נראה לי שאפסיק כאן ואתן לה גם את הפרטיות שלה .
תודה קארין, היית נפלאה .


סלב בסטודיו




איזה כיף שחורף !
משנה את האוירה והצבע ששולטים כאן אצלנו תמיד ביד רמה .
בימי חורף סוערים, אני מסתכלת לי החוצה דרך פנורמת החלונות שלי והגשם הסוער ומצליחה להרגיש כמו אירופה ! הארכיטקטורה הישנה של אלנבי בדיוק מולי, מבנים היסטוריים שעדיין לא עברו שימור. והחורף האפור מרגיש כמו משהו באוירה אחרת מיוחדת לא מקומית ועם רוחות אחרות - בקיצור משהו שונה ולא שיגרתי.
גם ההפקה הקטנה שעשינו עם יעל דואני בסטודיו לפני חודש לא היתה שיגרתית.

בדר"כ צילומי ההריון בסטודיו נעשים עם נשים רגילות , מה זה נשים רגילות ? כמוני כמוך בדיוק, אנחנו לא דוגמניות, הפעם האחרונה שהגיע צלם במיוחד לצלם אותנו היתה בחתונה שלנו. זה ממש לא חלק מהשיגרה שלנו לעמוד מול מצלמה ולשדר עצמנו החוצה. ישנן נשים שכבר בשיחת הטלפון משתפות ומספרות לי כמה זה הולך להיות קשה, הן לא רגילות להצטלם, ויותר מכך הן לא פוטוגניות ,מובכות בקלות והן מצטלמות כי זה באמת בוער בהן וחשוב להן לתעד באופן מיוחד . כמובן שאחרי שעתיים איתי בסטודיו כל זה כבר נמצא מאחוריהן הן המומות לגלות בעצמן צדדים שהן לא חלמו שיכולים לצאת מהן , זה נפלא.
אבל לצלם מישהי שיודעת להצטלם כחלק מהחיים שלה ביומיום זו חוויה אחרת לגמרי .
אז קצת על ההפקה עם יעל
לפני חודש בערך פנו אלי ממגזין " נולדים " לצלם להם את השער, ואת כתבת הנושא. זהו מגזין אדיר מימדים,
משהו סטייל מתחתנים, עם המון מידע וכתבות בכל מה שקשור להריון, לידה אמהות ותינוקות.
כמובן ששמחתי להצטרף לגיליון החורף.
הגיעו אלי בבוקר חורפי וגשום במיוחד סימה העורכת, מעיין הסטייליסטית,אלינור המאפרת, ויעל דואני בחודש שמיני.
סיוון האסיסטנטית שלי ואני כבר היינו שם.
וכך נרקם לו לאיטו בוקר של אנרגיות נשיות , יופי ואסטטיקה בסטודיו.
מוזיקה נעימה ברקע, עוגת גזר ועוגיות, והמון קפה ותה לכולנו ,צחוקים ומצברוח טוב . בחוץ אחד מימי החורף הסוערים ביותר של השנה.
אחרי האיפור ,החלטה על הסטילנג והלוק הכללי של הצילומים התחלנו לצלם.
מצד אחד יש כאן משהו מאד אינטימי, אלה לא סתם צילומים, אלא צילומי הירון ראשון , תקופה שגם ככה מאד מרגשת , ולשם שינוי יש המון אנשים על הסט במקום רק המצולמת ואני . ולמרות זאת,רמת האינטימיות והתיקשורת עם יעל היתה נהדרת.
צילמנו אואטפיט ראשון ויעל ביקשה קצת לשנות סיגנון , ללכת על משהו יותר רגוע וקז'ואל , שממש יהיה לה נוח איתו,
התחלנו לסדר מחדש את הבגדים, וחזרנו אל הסט.
מן הסתם זו גם יעל עם הנינוחות שלה ועם הידע מקצועי שלה בעמידה מול מצלמה וגם הסטודיו עצמו שלא משאיר אותך אדיש . מצד אחד יש משהו אחר בגישה אל הצילומי האלה כיח אנחנו מצלמים שער. ומצד שני הרגשתי שאני כן רוצה להשאר עם אותה הגישה כמו בכל שאר הצילומים כרגיל , ונראה לי שזה מה שעשה את האוירה הכללית הנוחה והנעימה .
נכון שיעל מתורגלת ומקצועית מאד מול מצלמה אבל עדיין רציתי ממנה את הרגש, האינטימיות והנוכחות הנשית הכנה , ואת זה צריך להביא לאט ובזהירות, ויעל התחברה והביאה דברים עדינים ממנה, נפתחה והיתה מדהימה.
הגיליון המדובר יוצא ממש בימים אלו, מוזמנים לעיין,
בינתיים המשך חורף רטוב וחמים .

תודה לכל הצוות הנשי והמקסים שהיה איתנו על הסט , סימה, מעיין, אלינור וסיוון .

עדי



געגועי לעצמי




יום שישי אחה"צ גשום וקר עובר על מדינתנו הקטנה , וגם אצלנו רטוב וגשום.
לא יודעת אם זו התוצאה של חמישה ימי גשם רצופים בהם נוגי לא ממש בילתה בגנים ציבוריים והוציאה מרץ או שאולי זה מה שנקרא terrible two ששמעתי עליו רבות.
אבל משהו עובר על כוחותינו הקטנטנים אך הנחושים.
תודה לאל שאת שעות השינה שלה היא עדיין לא החליטה לשנות או לפספס, וכעת השעה חמש דודו ואני קמנו מהשינה , ואני שומעת אותה לאט לאט מתעוררת מחדרה, ומתחילה לקשקש לעצמה.
שכבנו קודם במיטה והתעוררנו לנו לאט, ולי רצו כל מיני מחשבות בראש על המון דברים שרציתי לכתוב עליהם ולשתף אתכם, וחשבתי לעצמי כמה שבא לי לשבת עם הלפטופ שלי עכשיו בסלון עם קנקן תה צמחים ופשוט לשבת ולכתוב ולכתוב . גם כשיחשיך בחוץ , וגם כשיהיה מאוחר . ניסיתי לחשוב מתי יצא לי לכתוב לפי מוזה לאחרונה, ופתאום הבנתי שמאז שנוגי החמודה והנפלאה שלי יצאה לאויר העולם לא ממש עשיתי דברים לפי המוזה שלי , לא יצא לי פשוט לשבת עם הלפטופ בסלון ולכתוב עד שיגמר לי לדוגמא.
גם בכתיבת שורות אלו , אני עדיין שומעת אותה מדברת לעצמה ומשתדלת לכתוב מהר גם כדי להספיק לפני שהיא כבר ממש תדרוש לקום ממיטתה וגם כי אני לא רוצה לפספס את כל מה שיש לי בראש, לא רוצה שתיגמר לי המוזה. אז כן אני מודה, אני מתגעגת לשעות שלי עם עצמי, מתגעגעת למוזה שלי, וליכולת לשבת עם עצמי מתי שבא לי עם המוסף של הארץ ופשוט לגמור אותו במשך אח"צ אחד שלם, או לשבת ולשמוע לי 88 FM בשישי אחה"צ עם עצמי, בלי דרישה נחרצת לראות גוגנים בפעם ה56.
מתגעגעת לשעות האלה עם עצמי שבהן קורים לי דברים בראש ובנשמה שבהם המוזה שלי יוצאת צומחת פורחת לה, והרעיונות הכי יצירתיים יוצאים להם החוצה יש להם מקום חלל, זמן
כמובן שאני לא מתלוננת על החיים הנפלאים שיש לי עם נגה ודודו כבר שנה ושמונה חודשים
(כן , כן הזמן טס כשנהנים ) אבל גם לי מותר !
גם לי מותר להתלונן בקול רם שאני מתגעגעת לעצמי !
זהו ,אז זה מה שרציתי לומר
איזה כיף לי שכבר 10 דקות שלמות אני כולי מ רוכזת בכתיבה שלי שומעת לי את המוזיקה האהובה עלי , שומעת את הגשם בחוץ יורד, ולאט לאט את השקיעה יורדת על רחובות רעננה הישנונית.
ואת השבת שנכנסת

שבת נפלאה לכולנו
עדי