אני נושמת !
בחיי , אני כותבת ברגעים אלה ונושמת נשימות קצובות ורגועות דרך האף כדי להרגע ולחשוב בצלילות.
מאתמול יש לי דפיקות לב מואצות.
כבר לפני שבועיים הזמינו אותי להתראיין לטלוויזיה לתוכנית של בן כספית .
אז יש לי גילוי נאות לשתף בו . מאחר וכבר 5 שנים שלא נכנסו ערוצי TV כלשהם אל ביתינו, אני פשוט לא צופה או מעודכנת .
ולכן כשהתחקירנית התקשרה לבשר לי שהם רוצים לארח אותי באולפן הודתי לה וכשניתקנו הלכתי לגוגל ושאלתי אותו מי זה בן כספית ?
אמא שלי ירדה עלי כמובן שהוא עיתונאי מאד רציני, ואיך אני לא מכירה אותו .
במשך שבועיים נתתי לזה לשקוע אל אחורי התודעה שלי . לא דיברתי על זה ולא חשבתי על זה .
אתמול בערב התחלתי להתכונן לראיון. ישבתיו כתבתי לי נקודות עליהן אני רוצה לדבר ולהעמיק.
מה בעצם כ"כ מיוחד במה שאני עושה .
ולמה אני עושה את כל זה ?
עברתי על המון חומרים של צילומי הריון ולידות שנכחתי בהן, פתאום נזכרתי בהמון רגעים מיוחדים שלא יחזרו לעולם ונפלה בחלקי הזכות לצלם אותם.
אתם חייבים להבין, אמנם אני מצלמת ולא פעם גם יצא לי לצלם אנשים חשובים מאד כמו נשיאי מדינה או סלב מפורסמים. אבל תמיד זו הייתי אני מאחורי המצלמה . מעולם לא הייתי בפרונט , והיה לי מאד נוח עם זה .
פתאום המצלמות והתאורות עומדות להיות עלי, ועוד בתנועה , בטלוויזיה.
זה מצחיק כי תמיד אנשים בטלוויזיה נראים כאילו הם הכי נינוחים בעולם וכאילו הם מאז ומעולם עשו זאת .
לא ידעתי אפילו מה ללבוש לתוכנית. חשבתי על חולצה פשוטה משהו, ואז כשניכנסתי לאנטרנט לראות את השידורים השונים של התוכנית ראיתי את כולן יפות מאופרות ולבושות טיפ טופ.
מיותר לציין שערב לפני עמדתי מול הארון ועברתי על מדף החולצות הכי יפות שלי לארועים ובסוף החלטתי ללכת על הקלאסי. שחור, פנינים, ושיער פזור.
גיליתי שאני מתרגשת,חוששת, שמחה, והיה לי קשה להכיל את הרגשות האלה, אבל ככל שהתכוננתי יותר, התחלתי גם לצפות לראיון הזה . והנה אני ממש כמה שעות לפני , מנסה לנשום .מבטיחה לעדכן איך היה .
חזרתי !!
ההקלטה לשידור היתה בשתיים וחצי . הגעתי עם דפיקות לב וחיוך מאוזן לאוזן. מיד לקחו אותי לאיפור .
מאז החתונה שלי לא נראיתי ככה - האמת שהרגשתי יפיפיה,חשובה,כסא איפור של תוכנית טלוויזיה. וואו.הזמן פשוט טס , סיימנו עם האיפור ומיד ירדנו למטה לאולפן .
כולם מסביב בשלהם , כלומר כל אחד עושה את תפקידו, ואף אחד לא מתרגש במיוחד.
מכירים את זה שמרוב שהלב דופק חזק ומהר אז אפשר לחשוב שכולם שומעים אותו ובעצם זה בכלל לא נכון ..?
ככה הרגשתי שכולם רואים עלי שאני מתרגשת בטרוף ומחייכים לעצמם..
הזכרתי לעצמי לנשום, היו לי כמה דקות לבקר בשירותים. אז החלטתי שזה יהיה רעיון טוב.
נכנסתי לקחתי את הזמן, וכשעמדתי מול הכיור לשטוף ידיים , הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי - עדי , חלום שלך מתגשם, עוד חלום מתגשם. את עומדת להופיע בטלוויזיה. ממש חייכתי אלי במראה.נשמתי ויצאתי לאולפן.
נכנסתי לאולפן ובן כספית כבר ישב שם, חיברו אותנו למיקרופונים, ונותר עוד קצת זמן ,התחלנו לשוחח על התחום המוזר הזה : "צילום לידות" מסתבר שהנושא קרוב מאד אל ליבו, יש לו בן בן 7 חודשים , ואת הלידה האחרונה של אישתו הוא צילם בוידאו . יש גברים שמאד מחוברים לנושא הזה מסתבר ותמיד כיף לי לפגוש אותם ולשמוע מהצד שלהם את הדברים.כך שהחמש דקות האלה הפיגו את המתח, וכשהתחיל הראיון באופן רשמי הרגשתי הרבה יותר נינוחה, ובטוחה בעצמי ובמקום שייצגתי.
יחד עם זאת אני זוכרת שהייתי נבוכה, וכשאני במבוכה אני מרבה לחייך ולצחוק. זה עבר כ"כ מהר, והרגשתי לאט לאט שאני ממש נהינת ולא רוצה שיגמר .רוני המצולמת שבאה איתי , היתה מקסימה בעצמה , סיפרה על קצה המזלג את הסיפור המדהים שלה,שתוכלו לראות בראיון. (בלי שום קשר אני מבטיחה לספר ברשומה אחרת על רוני הרבה יותר לעומק .)
אז זהו , אני אחרי ומרגישה מצויין. עדיין מלאת אדרנלין ושמחה ומרגישה את הצורך לשתף ולחלוק את החוויה הזו.
מאחר ואין לנו בכלל טלוויזיה בבית ביקשתי מההורים שיקליטו לי . ובינתיים עלינו לשכנים ודפקנו אצלם בדלת , וביקשנו לראות אצלם טלוויזיה במשך 10 דקות .
זה היה הזוי לראות את עצמי מהצד. מביך, משמח, יש דברים שאולי הייתי אומרת אחרת .
הכי מצחיקה היתה השאלה האחרונה , מה לעשות זה מקנן בי כבר כמה חודשים ועדיין לא פירסמתי את זה.
בקיצור , אני יכולה לסכם זאת כראיון מעניין, ספונטני, וממוקד משהו.
שאני בטוחה שיעניין את סקטור הנשים שבינינו ובטח את ההריוניות.
תהנו.
כנסו ללינק וחפשו את פרק 616 - אנחנו זה האייטם הראשון
