יום ראשון, 16 באוקטובר 2011

ילדת טבע בסטודיו







































"הלוואי והייתי גדלה כילדת טבע...עד שטסתי להודו בגיל 24 ונפתח לי הראש..הייתי עירונית לגמרי, רק שעברתי לגור על הים לפני 7 שנים, התאהבתי באמת בחיים שהם המון טבע וים"

קצת על יונית , מכירים את הבחורות השאנטיות האלה...?
שלבושות בלבן , זרוק, תמיד תמצא חיוך על פניהן, והן מקבלות אותך, את העולם ואת עצמן בטוב (טוב, רוב הזמן...)
לא תמיד אני יודעת איך להתחבר אליהן , יש לי רגשות מעורבים כלפיהן .. כי הייתי מתה להיות אחת כזו, שפשוט חיה את החיים , ומקבלת את הסובבים ואותי . פשוט מקבלת . ומפזרת משהו נעים מסביב.
מצד שני קשה לי לדמיין את עצמי כזו , זה נראה לי לא אמין, וגם אם אמין אז רק לכמה דקות ..עד שהראש והמחשבות והתיכנונים יחזרו להשתלט על הכאן והעכשיו.
איך יש אנשים שפשוט מפזרים מעצמם את עצמם לעולם בלי לחשוש ממה הם יקבלו בחזרה ? הם פשוט כאלה .
אז כזו היא יונית .
יום אחד היא פשוט התקשרה.." עדי, הי , מדברת יונית , אני בהריון ורוצה שתצלמי אותי ... מתי נוכל לקבוע ? "
משהו בשיחת טלפון הזו כבר מהרגע הראשון תפס אותי.
אח"כ כשהיא הגיעה לסטודיו , הבנתי כבר שהיא משהו מיוחד.
תו"כ הצילומים התחלנו להעמיק בשיחה...והבנו שהמים מחברים את שתינו.
אז מסתבר שלא תמיד יונית היתה כזו , כנראה שבודדים הם אלה שבאמת נולדים כך, כל השאר צריכים לקחת החלטה מודעת - שזה אפילו הרבה יותר קשה.
"הלוואי והייתי גדלה כילדת טבע...עד שטסתי להודו בגיל 24 ונפתח לי הראש..הייתי עירונית לגמרי, רק שעברתי לגור על הים לפני 7 שנים, התאהבתי באמת בחיים שהם המון טבע וים"

"החיבור החזק שלי למים, " משתפת אותי יונית , "מגיע גם מהשחייה וגם מהעובדה שנרשמתי ללימודי טיפול בג'הארה, שזה טיפול דרך מים
אין מילים לתאר את התחושה שההרפיה דרך המים מחוללת לגוף ולנפש"

הקירבה לים הביאה אותה להתעניין גם בגלישת גלים, והיא התחילה לגלוש. לפני שלוש שנים בערך החליטה לנסוע ללמוד גלישת גלים באופן רציני בחופי קוסטה ריקה . אם היא חשבה לשניה ששם תמצא את אהבת חייה? לא, היא לא דימיינה שהנסיעה שהיתה אמורה להיות קצרה ולשם מטרה מסויימת תתפתח כפי שהתפתחה .
"רצה הגורל ופגשתי את אהבת חיי שמה, ביטלתי את החזרה לארץ ונשארתי איתו שנה, ושם בעיקר למדתי לגלוש, ולאהוב , כרגע אני לא גולשת ,אבל אין לי ספק שאני אחזור לזה אחרי הלידה. כשנשוב עם הנסיך הקטן לקוסטה ולחופים."

לאהבת חייה קוראים יובל , הוא חי בקוסטה (כך הם קוראים למקום בקיצור) 7 שנים לפני שפגש אותה . גלש ובילה כל ימיו בים ,וניהל בר על החוף.
יונית החליטה לשנות תוכניות ולהשאר על החוף עם יובל. ולתת לאהבה הזו צ'אנס.

עכשיו הם גרים, איך לא, על הים, בקיבוץ עתלית בדירה קטנטנה בקיבוץ . ממשיכים לחיות ולנשום את הים והטבע גם כאן, חזרו לארץ כדי ללדת כאן ולהתחיל את צעדיהם הראשונים בהחלט כמשפחה בארץ.
על חווית הצילומים בסטודיו עצמו יונית כתבה לי מאוחר יותר.." אני מאמינה שמפגש עם אנשים מוציא מאיתנו דברים מסויימים ושאנחנו בעיקר מגיבים לרגע, ולכן הרבה קרדיט מגיע לך, כי המפגש איתך והנוכחות שלך והאנרגיה הכל כך נעימה שיש בסטודיו עזרה להוציא ממני רק טוב." אז זה כמובן משמח ומחמיא, אבל אני חושבת שאני עדיין מעדיפה להשאר עם החוויה שנשארתי איתה - שיונית היא פשוט כזו. אני נורא רוצה להאמין שיש אנשים כאלה.

יש המון תחומים שממותגים לגברים בלבד - אחד מהם הוא גלישת גלים , אובייקטיבית זהו ספורט קשה מאד פיזית, מעבר לכך אין סיבה מיוחדת לכך שהוא תחום בעיקר לגברים , לפחות בארץ
ויש משהו שמאד משמח אותי בלפגוש נשים שעוסקות בתחומים שמאופינים בעיקר ע"י גברים .
אני מעריכה מאד נשים כאלה, תוסיפו לזה את השילוב של אישיות נעימה , עם חיוך ואור בעיניים , ואהבה שקשורה בים . כנראה ששם תפס אותי החיבור ליונית .
כולנו הופכות לנשיות וקורנות במהלך ההריון (לפחות רובנו) כך שלא קשה לתפוס את זה במצלמה .
תוכלו לשפוט בעצמכם ,בעיני יש משהו מאד חזק בצילומים של יונית כאישה, המכילה תינוק קטן בתוכה ומשקה אותו בטוב.
אני נתפסתי .
תודה על סשן מרגש.
עדי


יום שבת, 8 באוקטובר 2011

סופי צדקה בסשן הריון אמהי ונשי במיוחד לחגים







לפני כמה חודשים צילצלה אלי חלי העורכת של מגזין "נולדים " כדי שאצלם את שער החגים של סופי צדקה.
הסטיילינג לצילומים נעשה ע"י אלה בעלת המותג "BELLY" בגדי הריון .
האיפור ע"י טל גרבר המאפרת שאני עובדת איתה בהפקות כאלו ואחרות, ושתמיד מביאה את לוקה הכלבה שלה לצילומים , ולא פעם גם נכנסה לצילומים שונים למיניהם.
וחלי העורכת של "נולדים" הגיעה גם היא לפקח על הסשן ולראיין את סופי בסופו.

כבר אמרתי לא פעם שמפגש של נשים יוצרות הוא מתכון מנצח . ואכן כך היה.
למעט יוני כולנו היינו כבר אמהות או אמהות שבדרך, כל אחת עם הסיפור שלה מהאמהות, הלידות, השלבים המוקדמים, או מה שזה לא יהיה.
מצאתי את יוני מקשיבה פעורת עיניים לחלק מהסיפורים והחוויות שרצו שם , כל אחת בתורה .
כאמור מטרת המפגש היתה בראש ובראשונה הצילומים לכתבת חג ולשער, וכך עוד עתיד להיות ולהתרחש , אבל מניסיון רציתי לתת לאנרגיות ולדינאמיקה בחלל להתהוות מעצמן, לכל אחת להרגיש בנוח עם הנשים הנוספות, להכיר אחת את השניה ובעיקר לתת לסופי את הנינוחות והביטחון במעגל הנשי שמסביבה.
אחרי שהכל כבר היה מוכן, האיפור, השיער ובחירת הבגדים ע"י אלה.
יוני סידרה לבנות את הספות בחלק האחורי של הסטודיו, עם שתיה ועוגיות. סופי יוני ואני עברנו לקידמת הסטודיו לאיזור החלונות ,האור הטבעי והחיבור בין הגוף הנפש והמצלמה.
הדלקתי את הביטלס באייפוד , משהו שקט ורך ולשם צללנו.
כל אחת , ולא משנה כמה היא מנוסה מול המצלמה , צריכה את זמן ההתחממות שלה מול המצלמה. כל אחת והקצב שלה.
ועצם העובדה שסופי מורגלת במצלמות והפקות , לא בהכרח מביאה את החיבור הזה באופן מיידי.
זו סיטואצית צילום שונה מאד ממה שהיא מורגלת , אמנם זהו לא ההריון הראשון של סופי, אבל רק על מנת לסבר את האוזן - ההריון הראשון היה לפני 14 שנה , זמן לכל הדעות לא מבוטל, זהו ההריון השני שלה , אבל בהרבה מובנים יש כאן חוויה שחוזרת על עצמה ממש מההתחלה. כי בינינו מי זוכר הריון ולידה שקרו לפני 14 שנים?
ובטח כשהעולם התקדם והשתנה כ"כ הרבה ,והכי חשוב , סופי כבן אדם עברה כיברת דרך משמעותית ולא מבוטלת מאז.
אז לבקש ממנה להתחבר לעצמה, להריון ולתת משהו אמיתי ולא מבויים מול המצלמה ברור היה לשתינו שה דורש חימום וחיבור ובעיקר הקשבה .

תו"כ הצילומים סופי ואני מחליפות חוויות על מהלך ההריון עצמו, גם היא מצפה לבן כמוני, מחליפות רעיונות על שמות, מחליפות חוויות על תחילת ההריון, חוויות על הלידה הקודמת , מה היא זוכרת משם ,
ההתרגשות שקורית ומתהווה עכשיו.
ברור שהיא כבר אמא אחרת היום, יש לה ילדה בת 14 שסביר להניח שתהיה אמא שניה לקטנטן שיגיח,
ההבדלים בתפיסת העצמי , בהתרגשות , בסיר הלחצים שהיה מנת ההריון הראשון לעומת הביטחון העצמי שלנו בגוף, בבגרות שלנו היום להיות אמהות יותר קשובות , פחות לחוצות . ובעיקר הדבר החשוב היותר להנות מהדרך והתהליך.
הזמן עובר, האינטימיות נרקמת וסופי לא זקוקה כמעט להנחיות מצידי , היא כבר מתחילה להנות ולשדר את הנשיות והבגרות שלה החוצה .
היא מתחברת לבגדים , לשמלות והבדים הנעימים, מרגישה קלילה יפה ונשית .
בשלב מסויים אנחנו משנות קצת לכיוון יותר הומוריסתי ילדותי ומעצבות משהו בסגנון דורותי מהקוסם מארץ עוץ .
כמובן שלוקה הכלבה של טל מגוייסת לסט, סופי והיא מתחברות בקלות ובמהירות , וכולנו צוחקות על הסט .
כישורי המשחק שלסופי נכנסים כאן לתמונה והיא ממש נכנסת לתפקיד, אנחנו צוחקות שאין לנו נעליים אדומות לטובת הסיטואציה , וסופי מחדדת את הנקודה שגם אם היו, הרגליים שלה כ"כ נפוחות שזה לא היה ממש עוזר ... בדיחות של הריוניות ... וכולנו על הריצפה.
זהו אנחנו מסיימות, יש ממש אוירה של בונדינג על הסט, כולן מחייכות , מחליפות טלפונים, ומתחבקות .
אני מניחה שבזמן כתיבת שורות אלו , סופי כבר ממש קרובה לצירי הלידה שלה , ואולי אולי היא אפילו יולדת ... מי יודע.
אני יודעת שסופי צפתה בצילומים שלה ששלחנו לה הביתה והתרגשה להתבונן בעצמה מהצד .
סופי יקירתי , לידה קלה ונעימה, וחזרה נעימה על חיי האמהות מחדש.
נשיקות
עדי